להבים חדשים

[GOREN55]

הגיעו אלי להבים חדשים
דרגת קושי 55-60
ככה הם טוענים . אבל אני בספק
מה צריך זה זמן ולא לעשות שטויות
http://picasaweb.google.com/goren55/DAMESCUS

[GOREN55]

במידה והלהבים לא מחוסמים
האם יש לדעתך אפשרות לחסם ?
ואם כן אנה נסה לתאר תהליך טיפוסי {מעשי } לביצוע
TC הרמתי לך להנחתה !
וכמו תמיד תודה

[dBu24]

יש את שיטת ה QUICK'N DIRTY עם פצירה רגילה או סכין בעל קושי ידוע: נראה מי שורט את מי

ואפשר לקפוץ אלי ולבדוק קושי במכשיר כמן שצריך.


דוד

[ts]

HRC זהוא חוזק מתכת את זה הבנתי.
אך איני יודע איך בודקים (מן הסתם לבד בבית אי אפשר) אבל ידע כללי יעזור(רק בשביל הרקע.
ואם יש אפשרות לטבלה פשוטה של HRC לגבי פעולות
כגון: למה זה מתאים , היכן זה במוצרים יומיומים למה מתאימה כל רמה וכד'.
למשל הקטר של ויקטורינוקס יכול לחתוך 40 HRC איך אני יודע איזה מתכת היא ברמה או איך אני יכול לדעת +- ע"פ המוצר לדוגמא-תיל ברזל


תם

[dBu24]

HRC זה מידה של קושי בסקאלת רוקוול. (ROCKWELL)

מתכות רקות כמו חוט ברזל, ברזל בנין, פליז וכ"ו מודדים בסקאלת ברינל(BRINELL)

הכי מהר תעשה גוגל סרצ' אז תדע הכי הרבה

דוד

[רעי]

אם נרחיב טיפה מעבר לדוד:
קשיות היא התנגדות החומר למעבר של עיבור פלסטי (בלתי הפיך). השיטה המקובלת למדוד את התכונה הזו היא ע"י הפעלת עומס ידוע לזמן ידוע עם חודרן (פירמידלי או כדורי), ומדידת שטח או נפח השקע שנשאר בחומר. מובן שכדי ליצור חור כזה בחומר רך מספיק כדור פלדה מחסם (שיטת ברינל אם איננינטועה), ולחומרים קשים משתמשים בחודרני יהלום המלוטשים בזוויות ידועות (אם אני זוכר- פירמידה שטוחה יחסית עם חתך מעוין, משהו עם 136 מעלות איפשהו).
עבור כל חודרן כזה מוגדרים תנאי העמסה, וישנה טבלה או נוסחה להתאמה בין שטח העקבה לדרגת הקושי.
חשוב לזכור שקושי איננו חוזק ולהיפך. ישנם עוד כמה נתונים הניתנים למדידה, למשל חסינות השבר (נבדקת בניסוי נגיפה- שבירת מוט מחורץ ע"י מטוטלת בעלת משקל ידוע), מודול האלסטיות ועוד. סך התכונות הרצוי לסכין הוא שילוב של קשיות הלהב, חסינות שבר, חוזק מכני ועוד (למשל- עמידות בקורוזיה).
אם נהיה ספציפיים לענייני הסכינים- להב חותך כדאי להכין מפלדה שתהיה לה חסינות שבר גבוהה למדי בקשיות שבין 55-63 רוקוול C. אלו ערכים די מקובלים, כאשר בקצה הגבוה עומדים סכיני-מטבח יפניים שמחזיקים את ההשחזה בזוויות סופר-קטנות, ובקצה התחתון סכינים ואולרים שנועדו לשימוש ברוטאלי בשדה. אפשר לחסם פלדות לא מעטות לקשיות גבוהה יותר, אבל להישאר עם חתיכות ביד אחרי הנפילה הראשונה של הלהב. יש פלדות מעולות שלא ניתן לחסם לקשיות כזו ולכן לא כדאי לעשות מהן סכינים.
הדבר שמדאיג אותי בלהבי הדמסקוס האלו- נראה שאיכלו מאוד חזק את הפלדה כדי להדגיש את הפרטים,.

[GOREN55]

הצדק איתכם הלהבים לא מטופלים נסרטים דיי בקלות הניצבים מולחמים לא בפליז אומנם אלה עים אלקטרודה ברזל, סביר מאד שהלהבים נעשו בכבישה אבל גם סכינים סקנדינביות טובות כמו לאורי נעשות כך, פשוט סכין ביצור מסחרי כד להוזיל את המוצר,
השאלה מבחינתי עים אפשר לחסם ומאחר שאיני מכיר את התהליך
הדרך הראשונה שעולה בדעתי זה לחמם אדום אדום ולתקוע באבטיח ......
אבל תודו שהם יפים

[dBu24]

יצרני הלהבים היותר אחראים ומקצועים, כמו לאורי שהזכרת, הם יודעים טוב מאד מה הם עושים ועומדים מאחורי כל להב שהם מיצרים.

לחברה'לך האלה כנראה יש בסיס די רחב במטלורגיה ועומדות לרשותם שיטות יצור וטיפול טרמי מתקדמות וגם זוכים לתמיכה של איזה דוקטור למטלורגיה מאיזה אוניברסיטה בפינלנד.

כאשר שיטות היצור שלך יציבות ומבוקרות כראוי אז המוצר הסופי שאתה מוכר לקליאנט הוא בעל איכות גבוהה והיצרן עומד מאחוריו ואחראי על כך שהתכונות שהוא מפרסם אכן יתקיימו.

יש כמובן מקום של כבוד לחרשי הלהבים אשר יוצרים בשיטות המסורתיות.אני לא כל כך מאמין שהם מסוגלים להגיע לאחידות ויציבות האיכות של תהליך תעשייתי מבוקר.

ושלא נדבר על הבדלי המחירים.

דוד

[וסרמן]

שלום
ראשית, לגבי הקשיות של הלהבים אז רעי אכן סיפק תשובה מקצועית, אל תשכחו שקיים גרדיאנט חיסום שמשמעותו שהקושיות תלויה במיקום הבדיקה.
יכולת החיסום של הפלדה נקבעת ע"י אחוז הפחמן (כפי שהוסבר בעבר בפורום), בזמן קירור מפאזה אוסטניטית (חפשו בגוגל Fe-C phase diagram) משנה סריג הברזל את צורתו הבסיסית והפחמן חייב להתמקם באזורים אחרים בסריג (מה גם שגבול המסיסות של הפחמן בברזל משתנה) תנועת הפחמן בסריג הברזל הנה תהליך דיפוזיוני שמותנה בטמפרטורה ובזמן ולכן כאשר מקררים מהר (מחסמים) "נלכד" הפחמן בסריג ואינו מספיק לנוע וכתוצאה מכך מתעוות סריג הברזל, עיוות סריג הברזל מקשה על החלקה של מישורים קריסטלוגרפיים (קשור לתורת הנקעים, אשמח להסביר אם יהיו שאלות) וכתוצאה מכך מתקבל קושי גבוה (מבנה המכונה מרטנזיט) אך כפי שנאמר פריכות הפלדה במצב זה גבוהה וכל נפילה יכולה לגרום לשבר ולכן מבצעים הרפיה (annealing או normalizing - כרגע זה לא משנה) בזמן ההרפיה מאפשרים לפחמן "לברוח" ומורידים את קשיות הפלדה כדי לאפשר ללהב לספוג דפורמציה כלשהי מבלי להישבר.
גישה זו טובה כאשר משתמשים בפלדות פחמן פשוטות (מה שרוב היצרנים המתחילים משתמשים) בפלדות מתוחכמות יותר שמכילות מנגן או ונדיום אשר הינם מייצבי קרבידים בפלדה (Fe3C) נדרש טיפול תרמי מחוחכם יותר כדי להגיע לתכונות הרצויות
(למשל AUS-6 או CPM S-60V).

בנוגע לפריטים הנ"ל, לפי זכרוני מדובר בלהבים מאוד פשוטים שמגיעים מהודו, ומיוצרים בצורה לא מבוקרת ממספר סוגי פלדות פשוטות, אך יש להניח כי עברו חיסום בסיסי ויכול להיות שאף מגיעות לקושי שנטען אך אין זה אומר דבר על איכות הלהבים ומרבית הסיכויים כי מדובר בסכינים שיראו טוב בויטרינה לא יותר מזה (בזמנו קניתי מספר להבים דומים ב 10-20$ ללהב )

לגבי אותם איכרים יפנים מהמאה ה - 17 , הם היו תריכים לעבוד מאוד קשה כי שיטת ייצור הפלדה לא הייתה מתקדמת והיה עחיהם לקפל את הפלדה מספר רב של פעמים כדי להוציא זיהומים (גופרית וזרחן בעיקר) וגם כדי ליצור מבנה הומוגני, היום ניתן לרכוש פלדות ברמת ניקיון מאוד גבוהה ישירות מהיצרן ולא נדרשות פעולות חישול מתוחכמות כדי להגיע לאיכויות טובות של להבים, עדיין מייצרים בשיטות מסורתיות כי קל יותר למתג מוצר כזה כבעל איכויות היסטוריות, פעולת הקיפול כשלעצמה אינה מקנה ללהב תכונות קושי מיוחדות (שכפי שהוסבר תלוי בתהליך הטיפול התרמי והחיסום וברמת הליטוש הסופי)

[dBu24]

על נפחים יפנים VS יצרנים תעשייתיים.

כל פעם שמגיעים לביקור בתערוכה הטכנולוגית בגני התערוכה אני רואה קהל עומד נדהם מול חלק באמת מורכב ומדוייק אשר יוצר ב CNC עבור חללית כלשהי בעלות של כמה עשרות אלפי $$$$. יש רק אחד כזה בעולם

מצד שני ישנם היצרנים האפורים ה"רגילים" שמייצרים מיליוני חלקים בשנה עבור $1 בודד לחלק, כאשר האלופים ביניהם מסוגלים להגיע לדיוק של כמה מיקרונים בודדים אבל עם אחוז פסילה של כמה PPM בודדים לשנה.

עבור החוכמה הלא קטנה הזאת אנחנו יכולים כולנו לנסוע במכוניות אמינות ובטוחות בניגוד למה שהיה פעם שרק בעלי האמצעים ובני האצולה יכלו להרשות לעצמם איזה רולס או היספנו סויסה בנוים בעבודת יד.

כולם צודקים ולאלה וגם לאלה יש מקום תחת השמש לתועלתו ולטעמו של כל אחד.

אם אותו נפח יפני מהמאה ה 15 היה רואה איך מכבש יורק להבים בקצב של עשרה בשניה ולידו תנור לטיפול טרמי עם דיוק של +/- מעלה וחצי, מפוקד בקר, אני חושב שהיה עומד שם ומגרד בראש ובטוח שהוא צופה במעשה קסמנות של איזה חוצנים או קלינגונים לפחות

דוד

[Guest]

אז גם במאה ה-17 וה-18 עשו שימוש, אמנם מועט, בפלדות שהגיעו עם הפורטוגלים ליצור החרבות המקומיות. במקרים אלו טרחו לחרוט על הניצב את המילים Namban Tetsu שזה ביפנית - פלדה זרה. שיהיה בוקר טוב
מייק

[Guest]

הפלדה לא בהכרח היתה פורטגזית, ואפילו סביר שלא. הפורטוגזים היו האירופאים הראשונים שהגיעו וסחרו עם יפן. בתקופה הזו שום דבר לא קרה ביפן בכפיה והשימוש בפלדה האירופית היה כנראה מתוך סקרנות מקצועית או כל סיבה אחרת שנפח עושה שימוש בחומר גלם טוב. כמו כן לא היו קשרי מסחר רשמיים בין פורטוגל לבין יפן, אלא בין סוחרים פורטוגזים לסוחרים מקומיים כפי שעשו הפורטוגזים בכל העולם, תוך כדי ניסיון להפוך כמה שיותר יפנים לנוצרים. כאמור השימוש בפלדות המיובאות לא היה נפוץ אבל התוצאות לא נפלו מחרבות שיוצרו מפלדה מקומית. אגב, התייחסת ליפן כקיסרות, אבל למעשה הקיסר היה דמות יצוגית, נצר האלים הקדומים אולם מעמדו היה כמו של נשיא אצלינו. החל מתחילת ההמאה ה- 17, יפן נשלטה ע"י השוגון (שו= ראשון, גון= צבא) שהיה למעשה שליט צבאי.
סופ"ש נעים ו TC אני מחכה לשיחת טלפון
מייק

[ts]

זה כיוון שהקיסר בעצם לא היה פונה אל העם אם אני לא טועה.
אמנם השוגון אמר את המילה האחרונה אך הוא אמר זאת בשם הקיסר כביכול.
לא כך?

[Guest]

הקיסר היה נצר ישיר של האלים שבראו את יפן ולפיכך מעמדו היה בהתאם. יחד עם זאת לקיסרים לא היה מספיק כסף להחזיק את עצמם ואת החצר שלהם והם חיו מתרומות של השוגונים והאצילים. כמו שאתה מבין, בעל המאה הוא בעל הדעה ולכן השליט בפועל היה השוגון. כמובן שכאילו הוא יצג את הקיסר, אבל רק כאילו. אחד הדברים הראשונים שהאמריקאים עשו לאחר כיבוש יפן בסוף מלה"ע ה-2 היה לגרום לקיסר להודיעה לאומה שאין לו מעמד אלוהי והוא כמו כל אדם. מייק

[ts]

אך האמריקאים האלה רק צרות עושים.

[tutisdog]

הפואנטה הכי חשובה זה שקיסר או לא אם אין לך כסף להחזיק את עצמך אתה הופך להיות ..XXX ...של מישהו אחר. סתם הומור משעשע , אבל סה"כ מעניין כל הנושא ש ההסטוריה היפנית. והאמת גם ההסטוריה הסינית. למרות שאני לא מבין גדול בזה בכלל אבל זה מעניין לשמוע את הדברים שאומרים.

[tutisdog]

אפרופו יפנים, וחרבות, תמיד היה להם צמד או שלישיית חרבות מגדולה ועד קטנה אם אני לא טועה . האם יש שימוש ספציפי לחרב הקטנה יותר ולשלישית במידה והיה שלוש ?? האם הם טקסיות , ועוד שאלה , ידוע לי שקיימים כוכבי נינג'ה או שוריקן אם אני אומר נכון, אבל אני יודע שהנינגות היו מטילים עוד דבר שנראה יותר כמו חתיכת ברזל מחודד בצד אחד, האם יש לדבר הזה שם??

[Guest]

אני שמח על הדיון המעניין, אבל תקצר כאן היריעה להתייחס לכל הנושאים שעלו. בקצרה, כל הכיבושים, גזל התרבויות והשמדת התרבויות בעולם החדש (אמריקות) ובמזרח הרחוק נעשו בחסות הכנסיה הקתולית והמסדרים השונים שיצגו אותה. גישה לפלדות מערביות היתה מצומצמת לא בגלל שנחשבו איכותיו, אלהובעיקר בגלל העובדה שהיפנים מעריכים את החומרים המקומיים ואכן עפרות הברזל היפניות והפלדות שיצרו מהם היו איכותיות ברמה שלא נפלה ואף עלתה על האירופאיות.
לגבי החרבות, סמואראי היה מחויב על פי חוק לשאת 2 חרבות. אחת קצרה ואחת ארוכה הצמד נקרא ביפנית Daisho שזה קיצור, Dai=ארוך/גדול, sho=קצר/קטן. בשלב מסוים בתחילת המאה ה-17 נקבעו בחוק האורכים של כל סוג חרב. הפגיון (טנטו) שלא נפל בשום קטגוריה שימש בעיקר כנשק נשים וככלי לביצוע ספוקו.לפני כן הוא שימש לעיתים כחרב הקצרה מהצמד החרבות.
לגבי הנשק ששימש להטלה הוא נקרא shuriken מעין יתד מחודדת שהשתמשו בה להטלה, לא נינג'ות אלא אסכולות שונות של אומנויות לחימה סמוראיות. הנינג'ה הוא נושא מרתק, אומר רק שאין ממש הוכחה שהם היו קיימים בצורה שאנו מכירים מהסרטים. זהו מי שירצה לשוחח עוד בנושא מוזמן לכוס בירה. מייק

[ts]

בכיף אבוא ללמוד
הבירה עלי

[tutisdog]

אפשר לארגן בירה צריך רק לקבוע מקום ושעה ובאמצע הדרך שלנו. קרא לTC ועוד כמה חברה , נוריד בירות ונשמע על נינג'ות

[ts]

היכן ומתי
???????????????.