איך להכין סכין- הגרסה הרוסית

[Nik88]

[venom3000]

וואו תמונות מדהימות... ולכל מי שלא הבין הבחור רוסי, ההסברים לעומת זאת באנגלית

[ransuru]

תודה רבה.

לפי דעתי משתמשים במילה DAMESK STEEL בגלל שהצורות דומות לצורות המוצגות בעבודות על שטיחים ואריגים אחרים מהאזור או נסחרים באזור.

שרון

[יובל]

Damascus הוא שם שניתן לחרבות מוסלמיות בימי הביניים, בתקופת מלחמות הצלבנים, על-ידי הצלבנים, שהתרשמו מחרבות שחושלו על ידי המוסלמים, ואשר היו מסוגלות לנתץ ולקעקע חרבות ומגינים שחושלו על ידי חרשי מתכת מערביים. האיזור המסורתי לעיבוד מתכת החרבות המוסלמיות היה דמשק, ומכאן גם שמה של הפלדה.

תהליך החישול כלל "קיפול" של גוש המתכת המקורי לשכבות רבות אשר "מרותכות" אחת לשניה, במעין "בורקס" העשוי דפים-דפים, ושכבות אלה יחד כגוש-מתכת אחיד, ומעניקות למתכת ממנה נעשה הלהב, עמידות יוצאת מהכלל בפני הלם רוחבי ואורכי, בעת שהחרב מכה בחפץ קשה, ומונעת הופעת סדקים, וקוי-שבר בלהב, כפי שעלול לקרות במתכת "רגילה" כמו פלדה פחמנית ללא אותו "קיפול" , כלומר מתכת רגילה דאז.

מטלורגיה מודרנית מייחסת חלק מתכונות החוזק המיוחד של להבי דמסקוס לקיום של ננו-צינורות פחמניים (אלוטרופיה של פחמן טהור- Carbon Nanotubes) בתוך מבנה המולקולרי הסבוך של התרכובת.

למרות שלהב מעוקל הוא סגנון עיצוב מועדף בחרבות מוסלמיות מסורתיות, כדאי לזכור שהעיקול נוצר בלהב באופן טבעי מתוך סרגל פלדה ישר במקורו, וכך גם לגבי חרבות יפניות. העיקול של הלהב לאורכו נוצר בעת תהליך העיבוד בגלל הפרש-לחצים בעת הקירור לאחר החיסום הדיפרנציאלי, בין גב הלהב (העבה יחסית), לבין צד החורפה (הדק יותר). לעומת-זאת, בחרבות בעלות פרופיל סימטרי, לא ניכרת התופעה באופן טבעי, ויש לעצב את העיקול באופן מכוון, כפי שהדבר ניכר בחרבות פרשים מהתקופה הנפולאונית (ראשית המאה ה 19).

התהליך לא היה ידוע למעשה במערב עד למאה ה 18, כאשר הגיעו לראשונה דגימות של מתכת בעיבוד דומה מיפן. חרבות ביפן מעובדות (עקרונית, אך לא מעשית) באותו עיבוד, ולשם השגת אותו אפקט של עמידות בהלם.

עמידותו בהלם של להב מיוחסת כמובן גם לטכניקות של חיסום דיפרנציאלי, ועטיפת ליבה רכה במעטפת קשיחה יותר, אבל אלה הן תוספות "מודרניות" יותר (המאה ה 17 ואילך) לקיפול-שכבות "דמשקאי" של פלדות פחמניות.

כיום נהוג להניח שטכניקת העיבוד הזו במערב, עתיקה בהרבה ממה שהיה נהוג לחשוב, ומקור הטכניקה הוא באיבריה (איזור ספרד ופורטוגל), כמה מאות שנים לפני הספירה, כלומר עוד לפני התקופה הרומית, וחרשי המתכת הדמשקאיים אימצו אותה מאוחר יותר, בימי הביניים. ישנה גם סברה מקובלת שהטכניקה הגיעה לדמשק של ימי הביניים מהודו באמצעות קוי-מסחר שהובילו לדמשק דרך אפגניסטן ופרס.

מעניין שהצבא הרומי לא אימץ טכניקת עיבוד זו של הכנת להבים, ואף חרשי מתכת דמשקאיים זנחו אותה החל מהמאה ה 16 ואילך, כלומר מהשתלטות האימפריה העותמנית על המרחב הערבי, וכך "אבדה" למעשה הטכניקה הזו, עד לגילויה מחדש על ידי סוחרים מערביים ביפן אשר התבוננו בחרשי מתכת יפאניים, אשר התמידו בה לאורך ההיסטוריה.

ביפן מיוחסת הטכניקה הזו לתקופה קדומה אף יותר, כמה מאות שנים קודם להופעתה באיבריה.

[venom3000]

יובל, קודם כל תודה על המידע, החכמתי, אבל תרשה להציע שתפתח בשבילו שרשור חדש כמו שמגיע לו ואפשר לדעתי לפתוח דיון מעמיק יותר בפלדת דמשק כששם השרשור מעיד על התוכן שלו, אני אשמח להחכים עוד ממה שיש למומחים פה באתר להוסיף.

[רעי]

לקריאה נוספת:
http://houtmannetje.nl/muse.pdf
מאמרם של ורהובן ופנדרי (מאמר פופולרי) על ההיסטוריה של פלדת דמשק תהליך השחזור שלהם שהצליח לפצח את הסוד של פלדות דמשק המקוריות (רמז: אין קשר הדוק לדמשק, וגם לא לפלדת שכבות).
ולמיטיבי חפור- המאמר המורחב והמדעי יותר, שהיה אחד המאמרים שהשפיעו עלי ללכת ללמוד הנדסת חומרים בשעתו:
http://www.fpga-faq.org/sb-metal_hold/C ... Blades.pdf (שימו לב לערכי הקשיות של חרבות דמשק מקוריות אלו)
מי שהתעסקו הרבה בפלדת שכבות היו חרשי החרבות הויקינגים:
http://www.hurstwic.org/history/article ... _sword.htm
לקראת השליש האחרון של המאמר ניתן לראות דוגמאות היסטוריות עם הסברים שטחיים.
ולחרבות היפניות:
http://www.forging.org/fierf/pdf/japanesesword.pdf
מאמר חביב שמכסה את שלבי התהליך של הכנת החרב. מראה את עניין הליבה הרכה והקליפה הקשה, וכן בפסקה את תהליך יצירת ה-האמון (דפוס החיסום של הלהב).
בתערוכת החרבות ההיסטוריות במוזיאון טיקוטין לפני כשש-שבע שנים אני זוכר שהתרשמתי מאוד דווקא מאחידות הפלדה- נראה שקיפלו כ"כ הרבה פעמים שהמראה הוא חלק ואחיד לגמרי.

קריאה מהנה

[omery]

מפנה אתכם למאמר של סכינים למבינים וסער נודל על פלדת דמשק במילון המונחים באתר (תחת מרכז מידע)
http://www.knife.co.il/index.php?option ... ter=%D7%A4