האם תעודת מע"ר יכולה להוות עילה כשרה?

[idos]

אהלן,

לא מזמן עברתי קורס מע"רים בהצלחה, כעת אני תוהה אם אוכל להשתמש בתעודה כדי לשאת עלי סכין קצת יותר "רצינית" מהEDC שלי (חשבתי אפילו לפרגן לעצמי בtriage של benchmade, אם למישהו יש דעה עליה- אשמח לשמוע).

כעת עולה שאלת החוקיות המתחלקת לשני חלקים, חוקיות "to the letter" של לא לעבור על החוק, ומה יקרה במציאות בשטח.
אז החלק הראשון- בתמצית העניין, לפי הבנתי, גם אם תעודת המע"ר (כרטיס רשמי של מד"א שנמצא עלי בארנק) נחשבת כעילה כשרה, עדיין יש עלי איסור לשאת אולר ננעל עם להב מעל 10 ס"מ, אני טועה? (אני ממש לא צריך להב מעל 10 ס"מ, אבל העניין של הנעילה חשוב לי מן הסתם).

והחלק השני- בהנחה שאני צודק, מהנסיון שיש לכם בהתמודדות עם אנשי החוק שלנו, יעשו לי בעיות על כזה דבר לדעתכם? או שרוב השוטרים יראו בזה כדבר לגיטימי?

אני לא רוצה לעבור על החוק, ומאוד מעריך את עזרתכם ואת הזמן שאתם מקדישים כדי לעזור.
יום עצמאות שמח,
עידו

[omery]

שלום

שאלת האחזקה הכשרה עלתה פעמים רבות בפני בתי המשפט, והיא שאלה פרשנית של שיקול דעת הבודק (או המעכב כאשר מדובר בשוטר) וראה בסוף הודעה זו פרשנות משפטית למונח "אחזקה כשרה" והחובה להוכיחה מעבר לנטל רגיל של מאזן הסתברויות (51%).

השוטר אן המאבטח מפעיל שיקול דעת ומחליט במקום או לעכב אותך, הבעיה בארץ שהשוטרים לא נוטים להפעיל שק"ד ראוי במקרים כאלה, ואף במקרים רבים בהם האחזקה כשרה למהדרין, הם מעכבים עוצרים או מחרימים, ואחר "לך תוכיח שאין לך אחות".

הבעיה נובעת מפסיקתם של בתי המשפט בשנים האחרונות וההלכה היא:

28. פסיקתו של בית-המשפט העליון בנושא עבירות של תקיפה ודקירה בסכין, הינה חד משמעית.

בבש"פ 2181/94 מיכאלי נ' מדינת ישראל, אומר כב' השופט חשין:
"... תת תרבות הסכין החלה לפשות במקומותינו בשנים האחרונות ומספר האירועים בהם משמשת סכין לפתרונם של חילוקי דעות כביכול, מתרבה והולך...
בהעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים. זה הכלל וזה יהיה אף דינו של העותר".

בבש"פ 2270/97 שלומי נ' מדינת ישראל, חזר כב' השופט חשין שוב על הדברים הנ"ל, ובסיומם כתב: "דברים אלה היו נכונים בזמנם ונכונים הם אף כהיום הזה".

כב' השופט חשין אומר עוד בבש"פ הנ"ל: "אנשים שסף הגירוי שלהם נמוך כשל העוררים חשש של ממש קיים כי יחזרו על מעשיהם הרעים".

בבש"פ 4113/99 פלוני (קטין) נ' מדינת ישראל, אמר כב' השופט טירקל: "מי שנוטל סכין ונועץ אותה בגופו של הזולת הוא מסוכן, אפילו הוא עול ימים, ויש להגן על הציבור מפניו".

בבש"פ 507/04 ונדה נ' מדינת ישראל, קבעה כב' השופטת חיות:

"כפי שכבר צוין לא אחת בהחלטותיו של בית-משפט זה, יש צורך לשרש ולהדביר בכל תוקף את תת תרבות הסכין, לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים, משום שמי שקיימות לגביו ראיות לכאורה כי עשה שימוש בנשק הסכין פעם אחת, לא ניתן לסמוך עליו שלא יחזור ויעשה שימוש כזה פעם נוספת". [וראו גם האיזכורים הנוספים המוזכים שם].

(כל ההדגשים בבש"פים המצוטטים לעיל שלי - א.מ.).

עם זאת צריך לזכור כי חיפש מחייב הסכמה מדעת:

תחולת הלכת בן חיים: האם נערך חיפוש? - הלכת בן חיים ערכה שינוי מהותי בעניין עריכת חיפושים בהסכמה. עד להלכת בן חיים בתיקים רבים היו שוטרים מציינים כי בוצע חיפוש בהסכמת בעל הנכס, ולא הייתה בעיה בתוצאות החיפוש. בהלכת בן חיים נקבע בדעת הרוב כי הסכמה לעריכת חיפוש תכשיר חיפוש רק בנסיבות בהן ניתנה הסכמה מדעת, היינו לאחר שהוסבר כי ניתן לסרב לחיפוש וכי לא תהיה כל משמעות לסירוב זה. בהעדר הסכמה מדעת, הרי שבהתאם להוראות סעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט 1969, ניתן לבצע חיפוש רק כאשר "יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים במקום פשע או שפשע בוצע שם זה מקרוב...".

וכך פירש בית המשפט את המונח "אחזקה כשרה" ואת הנטל המוטל על המואשם בו ברמה של מעבר למאזן הסתברויות (51%):

החזקת סכין למטרה שאינה כשרה: - על דרך הכלל חובתה של המאשימה להוכיח את כל רכיבי העבירה מעבר לכל ספק סביר. כשמתעורר ספק סביר, יש לזכות את הנאשם. לכלל זה ישנם כמה חריגים שאחד מהם הוא סעיף 186 (א) לחוק בו מואשם הנאשם.
סעיף 186 (א), כפי שתוקן בתיקון תשנ"א קובע כדלקמן: "המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו מאסר חמש שנים". המחוקק הפך את הנטל איפוא לעניין ההוכחה כי הסכין הוחזקה למטרה כשרה. בניגוד לכלל לפיו המאשימה צריכה להוכיח את כל רכיבי העבירה מעבר לספק סביר, הרי שבעניין החזקת סכין, קיימת מעין חזקה כי הסכין לא הוחזקה למטרה כשרה, והנטל על הנאשם להפריך חזקה זו.
כב' השופט קדמי קובע בספרו, כי מדובר בטענת הגנה שהוכחתה על הנאשם, ואין הנאשם יוצא ידי חובתו אלא אם הוכיח טענה זו במידה של עמידה במאזן ההסתברויות. יש הגורסים שעליו להוכיח רק כי הסכין הוחזקה שלא לצורכי ביצוע עבירה אחרת, ויש הגורסים כי הנטל עליו להוכיח כי הסכין הוחזקה בתום לב ולמטרה ראויה (י.קדמי, על הדין בפלילים, חלק רביעי מהדורת תשס"ו – 2006, ע' 2106).
פסק הדין המנחה בעניין מידת ההוכחה בעבירה של החזקת סכין הינו רע"פ 7484/08 פלוני נ' מ"י (2009). כב' השופטת נאור מפרטת בפסק הדין את הגישות השונות בעניין נטלי הוכחה שנקבעו בעניין הלכת רוזוב (ע"פ 4675/097 רוזוב נ' מ"י, פד"י נג (4) 337 (1999)).
כב' השופט חשין נסמך בעניין רוזוב על האבחנה בין "סייג" לאחריות פלילית, לגביו די לנאשם לעורר ספק סביר, לבין "הגנה", לגביה הנטל על הנאשם להוכיח את קיומה על פי מאזן ההסתברויות. לעומת זאת כב' השופטת בייניש סברה, כי אין הכרח לכרוך את פרשנות המונח סייג בקביעת נטל ההוכחה בכל חיקוק רלוונטי.
באשר להחזקת סכין - בעניין פלוני, מאמצת כב' השופטת נאור את גישתה של כב' השופטת בייניש, וקובעת כי בכל מקרה ומקרה יש לבחון מהי מידת נטל ההוכחה על נאשם המבקש להוכיח רכיב שלילי המצוי בעבירה קונקרטית, בהתאם לנסיבותיו של אותו רכיב. כאשר היא מיישמת את אבני הבוחן של הלכת רוזוב על העבירה של החזקת סכין, מציינת נאור כי מדובר בחזקה עובדתית, שבידי הנאשם נתונה האפשרות להפרכתה על ידי הבאת ראיות להוכחתה של מטרה כשרה. לשון החוק איפוא מלמדת שאין די בספק סביר. כב' השופטת נאור קובעת כי האופי הקונקרטי של היסוד השלילי, הנתון בידיעתו הסובייקטיבית של הנאשם, מחייב נטל גבוה של עמידה במאזן ההסתברויות.
בעניין פלוני, גם נדחתה הטענה כי החזקת סכין הינה התנהגות חוקית, שכיחה ונפוצה.
בית המשפט העליון ציין כי הפגיעה בערך המוגן בעבירה של החזקת סכין, מתרחשת מעצם החזקתה במקום שאיננו בית או חצרים, גם אם טרם נעשה בה שימוש פסול. סיכומו של דבר קובעת כבוד השופטת נאור: "נאשם שכזה אינו נדרש להמציא הוכחות חותכות לקיומה של מטרה כשרה, הוא אינו נדרש להוכיח את המטרה הכשרה מעבר לכל ספק סביר, אלא אך להוכיחה בדרגת מאזן ההסתברויות. דהיינו, עליו להוכיח כי הגרסה לפיה הסכין הוחזקה לשם מטרה כשרה הינה גרסה עדיפה".
ישנה פסיקה רבה אשר יישמה את ההלכה בעניין נטל ההוכחה בעבירה זו.
בע"פ (מחוזי חיפה) 209/08 מ"י נ' פלוני (2008) דחה בית המשפט המחוזי בחיפה טענה של נאשם כי החזיק את הסכין, אותה קיבל מחבר, על מנת לצרף אותה לאוסף סכינים שהחזיק בביתו, וציין כי די בהעדפת גרסת השוטר על הסתרת הסכין.
ברע"פ 5791/07 דואהדה נ' מ"י (2007), כאשר טען נאשם כי הסכינים שהחזיק נתפסו על ידו בעת ששימש כסדרן מתנדב במגרש כדורגל, הנאשם הורשע וגרסתו נדחתה, כיוון שהסכינים שהוחרמו נותרו בחזקתו ולא הועברו לידי גורם מוסמך.
בע"פ (מחוזי תל אביב) 70490/08 מ"י נ' קאסר (2009), קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי החזקת סכין למטרה של הגנה עצמית, היא בהכרח מטרה פסולה.
כב' השופט דרויאן סיכם את הדבר כך: "האיסור הקבוע בעבירה של החזקת סכין הוא מעין מעגל שני של הגנה על ערכי שלמות הגוף ומניעת הפגיעה בנפש, חישוק וביצורים הנוספים לעבירות שעניינן מעשי אלימות ממש. המחוקק ביקש למנוע היווצרותם של מצבים שבהם פוטנציאל אלימות יצא באופן הרסני במיוחד מן הכוח אל הפועל, בנוכחות הברזל החד... ...הפרשנות המאוזנת והנכונה, העוקבת אחר לשון החוק ומטרת המחוקק, הינה כי נשיאת סכין מותרת כאשר הנשיאה מוצדקת ומוסברת במטרה סבירה שאינה אסורה בדין, שצריכה להיות מוגדרת וקונקרטית. כך, נשיאת סכין להגנה עצמית מחמת חשש כללי להתממשות איום איננה לשם מטרה כשרה, וכך גם נשיאת סכין לעת-מצוא, לקידום פני הזדמנות כשרה שאולי תיקרה בדרכו של נושאה. הנטל המוטל אפוא על הנאשם, הוא להראות את סבירות המטרה, ואת היותה מוגדרת וקונקרטית..." (ת"פ (תל-אביב-יפו) 19362-03-10 - מדינת ישראל נ' שלמה-חביב שמעון (2010)).
עוד ראוי לציין, במאמר מוסגר, את קביעתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי סכין איננה חייבת להיות כזאת שניתן לדקור בה, אלא די בכך שעל פי טבע בריאתה היא נועדה לחתוך או לדקור (ע"פ (מחוזי באר שבע) 7414/06 מ"י נ' ביתן (2007), אושר בעליון ברע"פ 2135/08 ביתן נ' מ"י (2009)).

ההדגשות שלי - ע.י ואינן במקור.

לשאלתך הפסיקה מחייבת סיבה קונקרטית לאחזקת הסכין (אלוהים יודע מה זה כי אחד חושב שהתשובה קונקרטית והשני לא), אם היא משמשת למשל לגזירת בגדים בתאונה או חילוץ יתכן כי תתקבל כתשובה הגיונית וחזקת הכשרות תחול במסגרת משמרת במד"א, לא נראה לי כי תשמש עילה מובנת סתם שאינם במשמרת.

אגב חזקת הכשרות תפעל כנגד השוטר, אם מדובר באולר לא ננעל עד 10 ס"מ אורך.

זהו, אני חושב כי התשובה היא די ממצה, יש אגב באתר מאמר על בסיס מצגת שערכתי בעניין.

הכותב הינו אמנם עו"ד, אולם האמור לעיל ניתן כהסבר כללי ולא כיעוץ משפטי פרטני לשואל ואין להסתמך על הכתוב כדי לעשות בכתוב שימוש במסגרת כלשהי; כל המסתמך על האמור לצורך פעולה או מחדל או המנעות מביצוע פעולה עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו.

[sab13]

בכל מקום שנותנים שיקול דעת לחסרי דעת נוצרות בעיות.

שוטר יכול להחליט לעצור אותך כי יש עליך סכין ויכול גם שלא.
הבעיה שגם לגבי אולר הוא יכול לעצור אותך למרות שעליו להוכיח (בדר"כ)שהסכין היא לא למטרה כשרה.

בכל מקרה עלולה להיות לך בעיה.

[omery]

נכון.
וזה בגלל שהוא יכול פשוט לעצור.
כמו שאמרתי בסוף תצטרך להוכיח לגבי היעדר האחות.

[Nik88]

עזבו תעודת מע"ר. מה אתם אומרים על מדריך ירי שנעצר בגלל אולר באוטו, הובא לתחנת משטרה למרות הסברים שזה כלי עבודה (לתלות מטרות), ורק בחדר של החוקר הדגנרטים האלה גילו שיש עליו אקדח?
כשרות נשיאה היא עניין של מזל. אז נכון, חוק זה חוק. אבל הוא נתון לשיקולו של אותו השוטר. אני לאחרונה הולך עם אופינל 9 ללא הטבעת נעילה, אבל לטענת חבר שוטר "אם תיפול על יום לא טוב, יכולים לטעון שההתנהגות שלך הייתה מחשידה, ואז נדפקת".

הסיבה היחידה שאני לא מסתובב עם הלדרמן- היא כי הוא מגושם מדי כדי לזרוק אותו בכיס. לדעתי אין שום סיטואציה במציאות האורבנית שלנו שאי אפשר לפתור בעזרתו. ולמרבה המזל הלדרמן עדיין לא נתפס ככלי נשק, למרות שהוא ננעל.