הנה עוד אחד
להב POLAR בכמה גרושים, ספייסרים מקרן פרה ווולקו פייבר.
העץ הוא שיטה משלנו, אותו ענף מהעץ שהורידו בחניה של מלון אשת לוט בים המלך וניסרתי ממנו כמה חתיכות עם הסוויסטול {נשארתי בלי נשימה והדופק עבר את מהירות הקול).
הצורה של הידית פשוטה וחלקה לגמרי כי המראה כבר די עמוס עם החומרים השונים והציורים של העץ
והעץ שברקע זה התאנה שלי בגינה. ממנו אי פשר לעשות סכינים ואפילו לא עצים למדורה. אבל התאנים!!!!! יאם!!
דוד
תשובה למספר 2
הגימור מתקבל ככה: משייפים בנייר זכוכית עד שזה חלק, מרטיבים במים כדי שהסיבים יקפצו ויעמדו זקופים, משייפים עוד פעם. מרטיבים עד שזה חלק ואז עוברים לנייר זכוכית יותר עדין, מרטיבים, עוברים לנייר זכוכית עוד יותר עדין, מרטיבים ואז עוברים לצמר פלדה, מרטיבים, משפשפים, מגרזים קצת את המרפקים, מרטיבים ומשפשפים עוד.
כשזה מספיק חלק, מורחים גריז ליטוש, שזה אבקת אלומינה בשומן של חזיר. משפשפים עם סמרטוט עד שהפעם באמת נוצץ.
בשלב הזה אפשר למרוח שמן דני או שמן אנגלי (יש בהומסנטר או אייס) מחכים שיתייבש, מורחים עוד פעם וזהו. אפשר לחילופין להשתמש בווקס של פארקט.
אני משתמש בשעוה של דבורים ושרף של איזה עץ אוסטרלי שגדל כאו, מומסים באצטון
דוד.
הגימור מתקבל ככה: משייפים בנייר זכוכית עד שזה חלק, מרטיבים במים כדי שהסיבים יקפצו ויעמדו זקופים, משייפים עוד פעם. מרטיבים עד שזה חלק ואז עוברים לנייר זכוכית יותר עדין, מרטיבים, עוברים לנייר זכוכית עוד יותר עדין, מרטיבים ואז עוברים לצמר פלדה, מרטיבים, משפשפים, מגרזים קצת את המרפקים, מרטיבים ומשפשפים עוד.
כשזה מספיק חלק, מורחים גריז ליטוש, שזה אבקת אלומינה בשומן של חזיר. משפשפים עם סמרטוט עד שהפעם באמת נוצץ.
בשלב הזה אפשר למרוח שמן דני או שמן אנגלי (יש בהומסנטר או אייס) מחכים שיתייבש, מורחים עוד פעם וזהו. אפשר לחילופין להשתמש בווקס של פארקט.
אני משתמש בשעוה של דבורים ושרף של איזה עץ אוסטרלי שגדל כאו, מומסים באצטון
דוד.
אני לא רואה את עצמי יוצא להלחם בכנופיות אלימות עם הסכין הזה, ככה שלא מראה לי שאי פעם אגיע למצב של "דקירה"
זה לא סכין לחימה ולא פיגיון, שם באמת קיימת בעיה של החלקת היד קדימה אל הלהב, ושלא נדע אם הקורבן לובש אפוד קרמי, חו"ח..
זה לא סכין אלים. הוא ישמש בעיקר לדקורציה או מקסימום לחיתוך ניירות.
העיצוב נעשה מתוך שיקולים נגיד "אמנותיים" וזאות בדיוק הצורה שרציתי, לא פחות ולא יותר- מה עוד, שדוקא מאד נעים להחזיק אותו ביד והגימור של העץ נותן הרגשה של יציבות ואחיזה איתנה.
ישנם סכינים שנועדו לדקירה, חוץ מפגיונות וסכיני קרב אחרים למיניהם. דוגמא מתאימה הוא הסכין הסאמי עם הטבעות שהעליתי לא מזמן. החלק האחורי שלו העשוי כתר של קרן מום מאד רחב ומאפשר להניח עליו את שתי הידיים כדי להחדיר את הלהב דרך עמוד השידרה של החיה.
זה אשר יודע איזה כלי הוא מחזיק ביד ודאי יודע את מעלותיו ומגבלותיו ויפיק ממנו את המקסימום.
מי שמתלבט או עדיין לומד, ישנם האולרים של ויקטורינוקס וסכיני מטבח למיניהם עם ידיות שמונעות החלקה גם כשהן רטובות
בחיי שאני אף פעם לא נחתכתי מסכין תוך כדי עבודה.
דוד
זה לא סכין לחימה ולא פיגיון, שם באמת קיימת בעיה של החלקת היד קדימה אל הלהב, ושלא נדע אם הקורבן לובש אפוד קרמי, חו"ח..
זה לא סכין אלים. הוא ישמש בעיקר לדקורציה או מקסימום לחיתוך ניירות.
העיצוב נעשה מתוך שיקולים נגיד "אמנותיים" וזאות בדיוק הצורה שרציתי, לא פחות ולא יותר- מה עוד, שדוקא מאד נעים להחזיק אותו ביד והגימור של העץ נותן הרגשה של יציבות ואחיזה איתנה.
ישנם סכינים שנועדו לדקירה, חוץ מפגיונות וסכיני קרב אחרים למיניהם. דוגמא מתאימה הוא הסכין הסאמי עם הטבעות שהעליתי לא מזמן. החלק האחורי שלו העשוי כתר של קרן מום מאד רחב ומאפשר להניח עליו את שתי הידיים כדי להחדיר את הלהב דרך עמוד השידרה של החיה.
זה אשר יודע איזה כלי הוא מחזיק ביד ודאי יודע את מעלותיו ומגבלותיו ויפיק ממנו את המקסימום.
מי שמתלבט או עדיין לומד, ישנם האולרים של ויקטורינוקס וסכיני מטבח למיניהם עם ידיות שמונעות החלקה גם כשהן רטובות
בחיי שאני אף פעם לא נחתכתי מסכין תוך כדי עבודה.
דוד
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד
