אם כבר לצלם סכינים - אז עדיף בתלת-מימד הולוגרמי
זהו סתם תירוץ לבשר על טכנולוגיה חדשה של צילום - מהפכנית במיוחד - ולא ממש יקרה בטירוף:
מי זוכר את הריסון פורד בסרט Blade Runner, כשהוא בוחן פרטים זעירים או חשוכים בצילום ישן של חדר מגורים, תוך אפשרות של הגדלה אינסופית כמעט של כל פרט בצילום כמו למשל סיבים על השטיח, או קשקש עור מקרוסקופי שעליו הוא מגלה נאנו-כיתוב של החברה שהינדסה גנטית את החיה שממנה נשר הקשקש? - אז (1980) זה עוד נחשב למדע בדיוני.
חברת Lytro הכריזה השבוע על התחלת המכירת של מצלמת "שדה-אור" (Light Field) הראשונה בשוק המסחרי והאזרחי. מדובר על מצלמה קומפקטית שעולה בין 300 ל 500 דולר, המצלמת בכל תמונה בנפרד, אוסף של פריימים-משולבים הבנויים מפאזל של מיקרו-תמונות המנצלות יחד תופעות התאבכות ועקיפה של קרני אור, תוך דמיון מסויים לטכניקת הצילום בהולוגרמה. התוצאה היא תמונה צבעונית חדה מאד, המכילה בתוכה אינפורמציה צילומית של מימדי הנפח המצולם, ובנוסף גם השלכות של השפעת אור צבעוני מחפץ אחד על משנהו (Colour Reprojection), של הסביבה המצולמת.
במצלמה של Lytro, מונח לוח שטוח המכיל 13 מיליון מיקרו-עדשות על גבי הסנסור, וכך, כל פיקסל בסנסור מקבל את הפוטונים הנופלים עליו מעדשה נפרדת, המכילה רפרקציה משלה ואינדקס שבירה משלה בין האובייקט המצולם לבין הפיקסל על הסנסור, וכך בשילוב של כל הפאזל הזה לפריים אחד כולל הנרשם על מדיום זכרון, התמונה הנוצרת מכילה גם את מימדי העומק של האובייקט המצולם, וגם את אופיו המשתנה של כל גוון צבע בתמונה, בהתאם לזוית הראיה ממנה מתבוננים באובייקט.
למרות השוני הטכני בצורת ההפקה, ניתן בהחלט לקרוא לשיטה החדשה בשם "הולוגרמה לכל פועל".
.
בצילום שכזה הצבע הוא יותר דינאמי ואמיתי וכפי שהוא משתקף בעין האנושית, והוא מבטא השפעות הדדיות של מקורות אור צבעוני שונים בעל גוונים שונים בסביבה האחד על השני, ובנוסף על-כך, התמונות גם חדות יותר מאשר בצילום מישורי (המשתמש בעדשה רגילה) ועוד ניתן בצילום שכזה, לשנות את הפוקוס קדימה ואחורה - לאחר הצילום, בתוצאה המוגמרת. כן, ניתן לשנות את מיקום הפוקוס לאחר גמר הצילום. כמובן מאליו, ניתן גם לפקס מחדש, לאחר הצילום, תמונה שצולמה בטעות כשהיא לא מפוקסת.
אם לא די בכך, התוצאה המצולמת מאפשרת גם התבוננות באובייקט מזויות-צפיה שונות, ברמה דינאמית והרבה יותר "חיה" מצילומי תלת-מימד רגילים, אלה המוכרים לנו זה-מכבר מסרטים ותמונות, אשר מורכבים למעשה משתי תמונות סטילס רגילות המשולבות יחד לעין, באמצעות משקפיים או באמצעות חילוף-מהיר ביניהן על המסך.
השיטה החדשה לא משתמשת בעדשה אחת רגילה, אלא בצרור של עשרות, מאות, או אלפי מיקרו-עדשות, שלכל אחת מהן קוטר מיקרוסקופי, בדומה לעין מרוכבת של חרקים.
.
מבחינת החברה, זוהי פתיחה של עידן חדש בצילום, כי למרות שמדובר בתמונות סטילס ולא בתמונות וידאו, הרי שהחוויה מהצפיה בתמונות קרובה יותר מהוידאו, לתחושה מוחשית של הימצאות בשטח המצולם.
דגמי המצלמה למכירה באתר היצרן:
https://www.lytro.com/camera
הסבר קצר בויקיפדיה על צילום פלנופטי:
http://en.wikipedia.org/wiki/Plenoptic_camera
תיאור והדגמה ביו-טיוב של עקרונות הצילום במצלמת "שדה-אור":
מי זוכר את הריסון פורד בסרט Blade Runner, כשהוא בוחן פרטים זעירים או חשוכים בצילום ישן של חדר מגורים, תוך אפשרות של הגדלה אינסופית כמעט של כל פרט בצילום כמו למשל סיבים על השטיח, או קשקש עור מקרוסקופי שעליו הוא מגלה נאנו-כיתוב של החברה שהינדסה גנטית את החיה שממנה נשר הקשקש? - אז (1980) זה עוד נחשב למדע בדיוני.
חברת Lytro הכריזה השבוע על התחלת המכירת של מצלמת "שדה-אור" (Light Field) הראשונה בשוק המסחרי והאזרחי. מדובר על מצלמה קומפקטית שעולה בין 300 ל 500 דולר, המצלמת בכל תמונה בנפרד, אוסף של פריימים-משולבים הבנויים מפאזל של מיקרו-תמונות המנצלות יחד תופעות התאבכות ועקיפה של קרני אור, תוך דמיון מסויים לטכניקת הצילום בהולוגרמה. התוצאה היא תמונה צבעונית חדה מאד, המכילה בתוכה אינפורמציה צילומית של מימדי הנפח המצולם, ובנוסף גם השלכות של השפעת אור צבעוני מחפץ אחד על משנהו (Colour Reprojection), של הסביבה המצולמת.
במצלמה של Lytro, מונח לוח שטוח המכיל 13 מיליון מיקרו-עדשות על גבי הסנסור, וכך, כל פיקסל בסנסור מקבל את הפוטונים הנופלים עליו מעדשה נפרדת, המכילה רפרקציה משלה ואינדקס שבירה משלה בין האובייקט המצולם לבין הפיקסל על הסנסור, וכך בשילוב של כל הפאזל הזה לפריים אחד כולל הנרשם על מדיום זכרון, התמונה הנוצרת מכילה גם את מימדי העומק של האובייקט המצולם, וגם את אופיו המשתנה של כל גוון צבע בתמונה, בהתאם לזוית הראיה ממנה מתבוננים באובייקט.
למרות השוני הטכני בצורת ההפקה, ניתן בהחלט לקרוא לשיטה החדשה בשם "הולוגרמה לכל פועל".
.
בצילום שכזה הצבע הוא יותר דינאמי ואמיתי וכפי שהוא משתקף בעין האנושית, והוא מבטא השפעות הדדיות של מקורות אור צבעוני שונים בעל גוונים שונים בסביבה האחד על השני, ובנוסף על-כך, התמונות גם חדות יותר מאשר בצילום מישורי (המשתמש בעדשה רגילה) ועוד ניתן בצילום שכזה, לשנות את הפוקוס קדימה ואחורה - לאחר הצילום, בתוצאה המוגמרת. כן, ניתן לשנות את מיקום הפוקוס לאחר גמר הצילום. כמובן מאליו, ניתן גם לפקס מחדש, לאחר הצילום, תמונה שצולמה בטעות כשהיא לא מפוקסת.
אם לא די בכך, התוצאה המצולמת מאפשרת גם התבוננות באובייקט מזויות-צפיה שונות, ברמה דינאמית והרבה יותר "חיה" מצילומי תלת-מימד רגילים, אלה המוכרים לנו זה-מכבר מסרטים ותמונות, אשר מורכבים למעשה משתי תמונות סטילס רגילות המשולבות יחד לעין, באמצעות משקפיים או באמצעות חילוף-מהיר ביניהן על המסך.
השיטה החדשה לא משתמשת בעדשה אחת רגילה, אלא בצרור של עשרות, מאות, או אלפי מיקרו-עדשות, שלכל אחת מהן קוטר מיקרוסקופי, בדומה לעין מרוכבת של חרקים.
.
מבחינת החברה, זוהי פתיחה של עידן חדש בצילום, כי למרות שמדובר בתמונות סטילס ולא בתמונות וידאו, הרי שהחוויה מהצפיה בתמונות קרובה יותר מהוידאו, לתחושה מוחשית של הימצאות בשטח המצולם.
דגמי המצלמה למכירה באתר היצרן:
https://www.lytro.com/camera
הסבר קצר בויקיפדיה על צילום פלנופטי:
http://en.wikipedia.org/wiki/Plenoptic_camera
תיאור והדגמה ביו-טיוב של עקרונות הצילום במצלמת "שדה-אור":
Life is what happens while you are busy making other plans." -- John Lennon"
Re: אם כבר לצלם סכינים - אז עדיף בתלת-מימד הולוגרמי
ממש מעניין...
דבר זה הוא מרמה לעיין.
כאשר נצלם כמה סכינים אפשר באמת לנסות את זה נראה מעניין.
אבל איך שאמרו בשירשור בנושא אחר הכי חשוב הכנה ויכולת...
אמור להיות צלם מקצועי בשביל רמה שכזאת.
דבר זה הוא מרמה לעיין.
כאשר נצלם כמה סכינים אפשר באמת לנסות את זה נראה מעניין.
אבל איך שאמרו בשירשור בנושא אחר הכי חשוב הכנה ויכולת...
אמור להיות צלם מקצועי בשביל רמה שכזאת.
''אפילו אם אתה יודע אלף דברים, אל תתבייש לשאול את זה שיודע דבר אחד''
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים
