לדרמן - מיתוס מול מציאות (חלק שלישי - שנות האלפיים)
לדרמן - מיתוס מול מציאות (חלק שלישי - שנות האלפיים)
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
- ראשית, עם הקוראים סליחה מראש, על כך שלא נזכרו בשלושת הכתבות דגמים רבים, והסיבה היא קוצר היריעה. מטרת הכתבות היתה לתאר היסטוריה של עיצוב תוך שימוש בדוגמאות, ולא בהכרח להציג גלריה שלמה של דגמי היצרן.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
בתחילת שנות האלפיים, לדרמן החזיקו באמתחתם שלושה קוי תכנון: מולטיטול מסיבי, סגור בקליפת חיצונית עם פרופיל ידית בצורת U, מוטיטול מורכב ועדין יותר, עם ארבעה להבים נפתחים חיצונית כשהכלי סגור, בתוספת עוד שבעה כלים פנימיים שנפתחים כאשר הפלאייר פתוח, ועם פרופיל ידית בצורת M, ועוד קו חדש לחלוטין, של סכיני-ציד ואולרים, שיהיה בהם מין "ערך מוסף" מול המתחרים בשוק, בצורה של כלי-עזר הניתנים לשליפה מתוך קת הסכין.
לדרמן פלשו בכך לראשונה לתחום ותיק, בו היתה קיימת תחרות חזקה בשוק האמריקאי והעולמי כבר 200 שנה. מבחינתם, מדובר בשוק שבו אם אתה יצרן כלי מתכת באיכות עילית, ואתה יכול למכור להב עם ידית במחיר שעולה על מחירו של כלי מורכב יחסית כמו המולטיטול, הרי שמתח הרווחים שלך עולה לאין-שיעור, מול השקעה מועטה יחסית, בתקורת התכנון והיצור של הסכין.
במילים פשוטות: קל יותר לתכנן ולייצר סכין מאשר מולטיטול, ואם אתה מסוגל לייצר את שניהם באיכות גבוהה, תוכל למכור את הסכין במחיר שיישתווה ואף יעלה על מחיר המכירה של המולטיטול, שאותו כאמור, מסובך יותר לתכנן וגם לייצר. אם-כן, עסק בכלל לא רע. אבל אלה הם קוי תכנון בלבד, ועוד חזון למועד. בכתבה הבאה "לדרמן - מיתוס מול מציאות (חלק רביעי - סכינים עם מאפיינים של מולטיטול)", נרחיב על הנושא.
שנת 2000 עברה על החברה בשקט יחסי, תוך נסיון להרחיב את בסיס השיווק לארצות נוספות, פרט לארה"ב ואירופה.
ב 2001 מתחילה לדרמן לשווק את ה Juice, סידרה מוקטנת ומצועצעת של מולטיטול המזכיר במימדיו ובסגנון שלו אולר שויצרי, אלא שבו נכלל גם פלאייר קטן. הדגם שווק מראש בארבעה דגמים, ובמגוון של כלים וצבעים כדי להתאימו לטעם אישי. ניתן כיום לראות בסידרה זו, מין סיכום ביניים, או מין גלריה מוקטנת של מכלול עיצובי הכלים שהופיעו עד אז בכל דגמי המולטיטול של החברה. זו היתה בפירוש קריצה-שיווקית לאספנים, ולא בפעם האחרונה.
המוטיב הזה של שיווק-אספני, עתיד לחזור על עצמו בדגמי-מזכרת יקרים יותר ויותר - עד עשרות-אלפי דולר לאקסמפלר בודד, כמו למשל בסידרת Argentum שהפכה לקו-שיווק נפרד בחברה, לפני שלוש שנים.
אם היתה בשנות התשעים שערוריה בקונגרס האמריקאי על כך שהפנטגון קנה פטיש ב 600 דולר, מה תאמר לו אשתו של מי שיקנה לעצמו לדרמן שעולה עשרות אלפי דולר, ואם הזכירו כאן החבר'ה יכולת-היעלמות מרשימה של לדרמנים, אפשר להניח שלדרמן במחיר של 40 אלף דולר מצריך בארץ שלנו שומר ראש חמוש...
באותה שנה, 2001, נענית לדרמן למשוב של לקוחות על שיפור ליקויי תיכנון שצצו בשני הדגמים ה"רציניים" שלהם, הדגמים שאמורים היו לשרת בעלי מקצועות טכניים, כגון טכנאים, מסגרים, וכדומה.
עיקר הביקורת היתה לגבי ה Super Tool, על שפות-מתכת מרובעות בידיות הפלאייר שגרמו לאי-נוחות בעת לחיצת הידיות, ועל התיכנון, המכריח אותך לשחרר נעילת כלי אחד, באמצעות שיחרור כלי אחר. תיכנון זה לקוי כי אם במקרה נעלת את כל הכלים, אתה צריך עזרה של כלי נוסף, חיצוני, כדי לשחרר אותם.
הם מכריזים על מקצה-שיפורים בדמותו של הדגם Super Tool 200, ואת אחיו התאום, שנקרא בשם Pulse, בו במקום משור העץ, הותקנו מספריים, שאומצו מהדגם הקודם של Wave.
בגירסתו השניה (תבוא גם שלישית) עוגלו קצות הידית להגביר את נוחיות האחיזה בפלאייר, ונכללו בו ידיות שיחרור לנעילת הכלים.
ב 2003 ממשיכה לדרמן בקו האספני של הגאדג'טים, ומשווקת את ה Squirt המיניאטורי, אשר מתוכנן מראש כתוסף לצרור מפתחות. ה Squirt איננו דגם, אלא סידרה של שלושה דגמים, שכל אחד מהם הוא קומבינציה שונה של כלים:
המוטיב התכנוני המיוחד של דגם ה Wave משנות התשעים, הוכיח את עצמו ככלי שרוב הקונים שלו לא היו כלל בעלי מקצועות טכניים, אלא טיילים, קרקרים, דייגים, וציידים, אולם היו להם דרישות נוספות מהכלי, שאחת מהן היתה נעילת הכלים, ואפשרות להתקין ראש-ביטים.
בשנת 2004 הוכרזו שלושה דגמים, שמפתחים את סגנון העיצוב הזה בשלושה כיוונים. הראשון, היה דגם ה Wave מהדור השני (למטה מצד שמאל), והשני היה דגם שנקרא Charge, שהיה דומה מאד לדגם ה Wave, אלא שהיו בו תוספות שונות שבאו בוריאציות שונות של כלים: AL, ALX, XTI, SLV, וכשנה מאוחר יותר הופיע דגם היוקרה של Charge, שניסה למזג את הטוב ביותר מארבעת הדגמים בתוספת ידיות טיטניום, ונקרא TTI (באמצע).
הדגם השלישי נקרא Surge (למעלה מצד ימין), והוא נסיון לבנות כלי גדול, מסיבי יותר, עם כלים גדולים וחזקים שיתרים לא רק לקמפינג וטרקים, אלא גם לבעלי מקצועות טכניים. נזיון זה נכשל מסחרית בפלח השוק הטכני, אבל הצליח בשוק הקמפינק והטרקים, ככלי גדול וחזק יותר בתפיסה המקורית של ה Wave.
שנה מאוחר יותר, ב 2005, הוכרז על "הכלי החזק והגדול ביותר" ממשפחת המולטיטול של לדרמן, שנקרא בשם Core. זה היה כלי מסיבי שניסה לשלב בתוכו את כל הלקחים מהכלים שיועדו לבעלי מקצועות טככניים, וניסה להיות מין שיכלול "היי-טקי" של משפחת ה Supertool וה Pulse, כלומר הוא לקח את עיצוב ה"קליפה הסגורה" של הדגמים הללו, וניסה לשלב בה את המיטב מבחינת החוזק והנוחות. נוסף לו שלד ABS (פלסטיק משוריין) מתחת לקליפת הידיות לתוספת קשיחות תוך הפחתת משקל, עוצבו בו מחדש ידיות השיחרור לכלים נעולים, שלא היו נוחות במיוחד בדגמים הקודמים, ועוצבו בו מחדש כל הכלים, תוך שימת דגש על עמידות במאמצים וציפוי של אבקות מתכת לעמידות בחומצות.
בתחילה, היתה לכלי הצלחה רבה, אבל לאחר התלהבות ראשונית של שנה שנתיים, מכירות הכלי ירדו דרסטית, וכיום ניתן להשיג את הכלי רק בהזמנה מיוחדת.
במבט לאחור הסתבר, שהכלים ממשפחת העיצוב של ה Wave, היו ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר, ובראשם דגם ה Wave עצמו, שהפך לדגם המולטיטול הנמכר ביותר בעולם, ולקוחותיו העיקריים בעולם הם טרקרים, ובארץ אנשי כוחות ביטחון והצלה, כחלק מהפק"ל שלהם.
לדרמן החלו ליצור תפנית בסגנון העיצוב שלהם, ובשנת 2008 הכריזו על כלי שנקרא Skeletool, שהוא מין כלי-ערסים עם קליפס, ועיקרו הוא אולר, לא גדול במיוחד, שבאחוריו יש מתלה וינץ' עם סוגר-קפיצי המשמש גם כחולץ פקקים וראש ביטים סטנדרטי, ובתוכו מסתתרים פלאייר שפיץ, ומחסנית לביטים. הכלי הוא קל במשקלו הודות למגרעות וחורים בלוחות המתכת שמרכיבים אותו, והוא מעוגל בצורתו וקומפקטי בגודלו.
זה היה נסיון לעצב כלי, שמחירו הזול יחסית, וסגנון העיצוב המיוחד שלו, ייפתה אנשים רבים לקנות אותו בתור גאדג'ט. ואכן הכלי הפך לשגעון שיווקי חדש שנמכר היטב בכל העולם, אם כי בארץ, החדירה שלו לשוק היתה מתונה בהרבה, וזאת למרות מחירו הנמוך, אולי בגלל שהמותג לדרמן בארץ נושא בעיקר מוניטין של מולטיטול "רציני" לבעלי מקצוע.
בתחילת השנה, ובעקבות משוב של לקוחות הדגם הזה, החליטו בלדרמן להקצין את העיצוב החיצוני של הכלי ולבצע בו Streamlining לדמות של אולר מהוקצע, שייפטר מהקצה של המתלה, ואיתו מעוד עודף משקל, והם הכריזו על הגירסה החדשה של הכלי, שתיקרא בשם FreeStyle, ובו רק להב ופלאייר. הלהב זהה ללהב של ה Skeletool, כלומר להב חצי-משונן.
לכלי שתי גירסאות עיצוביות ולגירסה השניה נוספה הסיומת CX לציון ההשחמה בשיטת אנודייז, שהיא - בניגוד להשחמת "פרקר" החיצונית - השחמה עמידה יותר, והלהב בדגם זה הוא להב חלק.
ובהשוואה חיצונית בין ה Freestyle מימין, לבין ה Skeletool משמאל:
בספטמבר 2009, לפני כשלושה חודשים, הוכרז על הגירסה השלישית של הסופר-טול, שנקרא בשם Supertool 300, ושוב, היה זה נסיון לעשות אינטגרציה של כל לקחי העבר מסדרות הכלים בסגנון ה"קליפה הסגורה" - על פי משוב הלקוחות, כפי שהתבטא בפורומים רבים, בכתבות Review ובביקורות מקצועיות שהתפרסמו משך השנים.
בכלי החדש, הורחבו מפרצי-החילוץ בידית כדי לאפשר חילוץ של להבים אפילו בעת לבישת כפפות עבודה, נוספו לפלאייר להבי-חיתוך ניתנים להחלפה, חוזקו צירי הכלי, והותאמו סגסוגות בנפרד עבור כל אחד מסט הכלים והעזרים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
בכתבה הבאה: סכיני הצייד והאולרים של לדרמן, שהם פרשה בפני עצמה
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
- ראשית, עם הקוראים סליחה מראש, על כך שלא נזכרו בשלושת הכתבות דגמים רבים, והסיבה היא קוצר היריעה. מטרת הכתבות היתה לתאר היסטוריה של עיצוב תוך שימוש בדוגמאות, ולא בהכרח להציג גלריה שלמה של דגמי היצרן.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
בתחילת שנות האלפיים, לדרמן החזיקו באמתחתם שלושה קוי תכנון: מולטיטול מסיבי, סגור בקליפת חיצונית עם פרופיל ידית בצורת U, מוטיטול מורכב ועדין יותר, עם ארבעה להבים נפתחים חיצונית כשהכלי סגור, בתוספת עוד שבעה כלים פנימיים שנפתחים כאשר הפלאייר פתוח, ועם פרופיל ידית בצורת M, ועוד קו חדש לחלוטין, של סכיני-ציד ואולרים, שיהיה בהם מין "ערך מוסף" מול המתחרים בשוק, בצורה של כלי-עזר הניתנים לשליפה מתוך קת הסכין.
לדרמן פלשו בכך לראשונה לתחום ותיק, בו היתה קיימת תחרות חזקה בשוק האמריקאי והעולמי כבר 200 שנה. מבחינתם, מדובר בשוק שבו אם אתה יצרן כלי מתכת באיכות עילית, ואתה יכול למכור להב עם ידית במחיר שעולה על מחירו של כלי מורכב יחסית כמו המולטיטול, הרי שמתח הרווחים שלך עולה לאין-שיעור, מול השקעה מועטה יחסית, בתקורת התכנון והיצור של הסכין.
במילים פשוטות: קל יותר לתכנן ולייצר סכין מאשר מולטיטול, ואם אתה מסוגל לייצר את שניהם באיכות גבוהה, תוכל למכור את הסכין במחיר שיישתווה ואף יעלה על מחיר המכירה של המולטיטול, שאותו כאמור, מסובך יותר לתכנן וגם לייצר. אם-כן, עסק בכלל לא רע. אבל אלה הם קוי תכנון בלבד, ועוד חזון למועד. בכתבה הבאה "לדרמן - מיתוס מול מציאות (חלק רביעי - סכינים עם מאפיינים של מולטיטול)", נרחיב על הנושא.
שנת 2000 עברה על החברה בשקט יחסי, תוך נסיון להרחיב את בסיס השיווק לארצות נוספות, פרט לארה"ב ואירופה.
ב 2001 מתחילה לדרמן לשווק את ה Juice, סידרה מוקטנת ומצועצעת של מולטיטול המזכיר במימדיו ובסגנון שלו אולר שויצרי, אלא שבו נכלל גם פלאייר קטן. הדגם שווק מראש בארבעה דגמים, ובמגוון של כלים וצבעים כדי להתאימו לטעם אישי. ניתן כיום לראות בסידרה זו, מין סיכום ביניים, או מין גלריה מוקטנת של מכלול עיצובי הכלים שהופיעו עד אז בכל דגמי המולטיטול של החברה. זו היתה בפירוש קריצה-שיווקית לאספנים, ולא בפעם האחרונה.
המוטיב הזה של שיווק-אספני, עתיד לחזור על עצמו בדגמי-מזכרת יקרים יותר ויותר - עד עשרות-אלפי דולר לאקסמפלר בודד, כמו למשל בסידרת Argentum שהפכה לקו-שיווק נפרד בחברה, לפני שלוש שנים.
אם היתה בשנות התשעים שערוריה בקונגרס האמריקאי על כך שהפנטגון קנה פטיש ב 600 דולר, מה תאמר לו אשתו של מי שיקנה לעצמו לדרמן שעולה עשרות אלפי דולר, ואם הזכירו כאן החבר'ה יכולת-היעלמות מרשימה של לדרמנים, אפשר להניח שלדרמן במחיר של 40 אלף דולר מצריך בארץ שלנו שומר ראש חמוש...
באותה שנה, 2001, נענית לדרמן למשוב של לקוחות על שיפור ליקויי תיכנון שצצו בשני הדגמים ה"רציניים" שלהם, הדגמים שאמורים היו לשרת בעלי מקצועות טכניים, כגון טכנאים, מסגרים, וכדומה.
עיקר הביקורת היתה לגבי ה Super Tool, על שפות-מתכת מרובעות בידיות הפלאייר שגרמו לאי-נוחות בעת לחיצת הידיות, ועל התיכנון, המכריח אותך לשחרר נעילת כלי אחד, באמצעות שיחרור כלי אחר. תיכנון זה לקוי כי אם במקרה נעלת את כל הכלים, אתה צריך עזרה של כלי נוסף, חיצוני, כדי לשחרר אותם.
הם מכריזים על מקצה-שיפורים בדמותו של הדגם Super Tool 200, ואת אחיו התאום, שנקרא בשם Pulse, בו במקום משור העץ, הותקנו מספריים, שאומצו מהדגם הקודם של Wave.
בגירסתו השניה (תבוא גם שלישית) עוגלו קצות הידית להגביר את נוחיות האחיזה בפלאייר, ונכללו בו ידיות שיחרור לנעילת הכלים.
ב 2003 ממשיכה לדרמן בקו האספני של הגאדג'טים, ומשווקת את ה Squirt המיניאטורי, אשר מתוכנן מראש כתוסף לצרור מפתחות. ה Squirt איננו דגם, אלא סידרה של שלושה דגמים, שכל אחד מהם הוא קומבינציה שונה של כלים:
המוטיב התכנוני המיוחד של דגם ה Wave משנות התשעים, הוכיח את עצמו ככלי שרוב הקונים שלו לא היו כלל בעלי מקצועות טכניים, אלא טיילים, קרקרים, דייגים, וציידים, אולם היו להם דרישות נוספות מהכלי, שאחת מהן היתה נעילת הכלים, ואפשרות להתקין ראש-ביטים.
בשנת 2004 הוכרזו שלושה דגמים, שמפתחים את סגנון העיצוב הזה בשלושה כיוונים. הראשון, היה דגם ה Wave מהדור השני (למטה מצד שמאל), והשני היה דגם שנקרא Charge, שהיה דומה מאד לדגם ה Wave, אלא שהיו בו תוספות שונות שבאו בוריאציות שונות של כלים: AL, ALX, XTI, SLV, וכשנה מאוחר יותר הופיע דגם היוקרה של Charge, שניסה למזג את הטוב ביותר מארבעת הדגמים בתוספת ידיות טיטניום, ונקרא TTI (באמצע).
הדגם השלישי נקרא Surge (למעלה מצד ימין), והוא נסיון לבנות כלי גדול, מסיבי יותר, עם כלים גדולים וחזקים שיתרים לא רק לקמפינג וטרקים, אלא גם לבעלי מקצועות טכניים. נזיון זה נכשל מסחרית בפלח השוק הטכני, אבל הצליח בשוק הקמפינק והטרקים, ככלי גדול וחזק יותר בתפיסה המקורית של ה Wave.
שנה מאוחר יותר, ב 2005, הוכרז על "הכלי החזק והגדול ביותר" ממשפחת המולטיטול של לדרמן, שנקרא בשם Core. זה היה כלי מסיבי שניסה לשלב בתוכו את כל הלקחים מהכלים שיועדו לבעלי מקצועות טככניים, וניסה להיות מין שיכלול "היי-טקי" של משפחת ה Supertool וה Pulse, כלומר הוא לקח את עיצוב ה"קליפה הסגורה" של הדגמים הללו, וניסה לשלב בה את המיטב מבחינת החוזק והנוחות. נוסף לו שלד ABS (פלסטיק משוריין) מתחת לקליפת הידיות לתוספת קשיחות תוך הפחתת משקל, עוצבו בו מחדש ידיות השיחרור לכלים נעולים, שלא היו נוחות במיוחד בדגמים הקודמים, ועוצבו בו מחדש כל הכלים, תוך שימת דגש על עמידות במאמצים וציפוי של אבקות מתכת לעמידות בחומצות.
בתחילה, היתה לכלי הצלחה רבה, אבל לאחר התלהבות ראשונית של שנה שנתיים, מכירות הכלי ירדו דרסטית, וכיום ניתן להשיג את הכלי רק בהזמנה מיוחדת.
במבט לאחור הסתבר, שהכלים ממשפחת העיצוב של ה Wave, היו ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר, ובראשם דגם ה Wave עצמו, שהפך לדגם המולטיטול הנמכר ביותר בעולם, ולקוחותיו העיקריים בעולם הם טרקרים, ובארץ אנשי כוחות ביטחון והצלה, כחלק מהפק"ל שלהם.
לדרמן החלו ליצור תפנית בסגנון העיצוב שלהם, ובשנת 2008 הכריזו על כלי שנקרא Skeletool, שהוא מין כלי-ערסים עם קליפס, ועיקרו הוא אולר, לא גדול במיוחד, שבאחוריו יש מתלה וינץ' עם סוגר-קפיצי המשמש גם כחולץ פקקים וראש ביטים סטנדרטי, ובתוכו מסתתרים פלאייר שפיץ, ומחסנית לביטים. הכלי הוא קל במשקלו הודות למגרעות וחורים בלוחות המתכת שמרכיבים אותו, והוא מעוגל בצורתו וקומפקטי בגודלו.
זה היה נסיון לעצב כלי, שמחירו הזול יחסית, וסגנון העיצוב המיוחד שלו, ייפתה אנשים רבים לקנות אותו בתור גאדג'ט. ואכן הכלי הפך לשגעון שיווקי חדש שנמכר היטב בכל העולם, אם כי בארץ, החדירה שלו לשוק היתה מתונה בהרבה, וזאת למרות מחירו הנמוך, אולי בגלל שהמותג לדרמן בארץ נושא בעיקר מוניטין של מולטיטול "רציני" לבעלי מקצוע.
בתחילת השנה, ובעקבות משוב של לקוחות הדגם הזה, החליטו בלדרמן להקצין את העיצוב החיצוני של הכלי ולבצע בו Streamlining לדמות של אולר מהוקצע, שייפטר מהקצה של המתלה, ואיתו מעוד עודף משקל, והם הכריזו על הגירסה החדשה של הכלי, שתיקרא בשם FreeStyle, ובו רק להב ופלאייר. הלהב זהה ללהב של ה Skeletool, כלומר להב חצי-משונן.
לכלי שתי גירסאות עיצוביות ולגירסה השניה נוספה הסיומת CX לציון ההשחמה בשיטת אנודייז, שהיא - בניגוד להשחמת "פרקר" החיצונית - השחמה עמידה יותר, והלהב בדגם זה הוא להב חלק.
ובהשוואה חיצונית בין ה Freestyle מימין, לבין ה Skeletool משמאל:
בספטמבר 2009, לפני כשלושה חודשים, הוכרז על הגירסה השלישית של הסופר-טול, שנקרא בשם Supertool 300, ושוב, היה זה נסיון לעשות אינטגרציה של כל לקחי העבר מסדרות הכלים בסגנון ה"קליפה הסגורה" - על פי משוב הלקוחות, כפי שהתבטא בפורומים רבים, בכתבות Review ובביקורות מקצועיות שהתפרסמו משך השנים.
בכלי החדש, הורחבו מפרצי-החילוץ בידית כדי לאפשר חילוץ של להבים אפילו בעת לבישת כפפות עבודה, נוספו לפלאייר להבי-חיתוך ניתנים להחלפה, חוזקו צירי הכלי, והותאמו סגסוגות בנפרד עבור כל אחד מסט הכלים והעזרים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
בכתבה הבאה: סכיני הצייד והאולרים של לדרמן, שהם פרשה בפני עצמה
יש לי כמה הערות:
* Core אינו הכלי החזק והגדול ביותר - ה Surge (שלא הוזכר בפני עצמו) הינו הכלי הכי גדול / כבד וחזק של לדרמן. ה Core ושאר הדגמים עם הידיות "פלסטיק" לדעתי זה בדיחה עצובה אבל זה כבר דעה אישית.
* לא הוזכרה התביעה על כך ש Leatherman הוא לא Made In USA. היום חלק לא קטן מהחלקים של המולטיטוללס לא מיוצרים בארה"ב. ויש להזכיר כי שבסוף שנות השמונים חלק מה PST יוצרו ביפן ונחשבים לפריט אספנות.
* חברת לדרמן במהלך שנות פעילות הציעה מספר אולרי אספנות:
** ב 10 שנים לפעילות החברה יצא PST מוזהב ב 200 עתקים ממוספרים בלבד - פריט מאוד מאוד מבוקש ויקר בשוק האספנות. בפעם היחידה שנמכר ב ebay למיטב ידעתי נמכר ב 500$+.
** ב 20 שנים לפעילות החברה יצאו 2 דגמי Wave: אחד Wave עם ידיות שוחורות וכיתב 20 שנים - דגם זה יצא בכ- 40 אלף עתקים. Wave נוסף כאשר כולו שחור ועל הידיות הופיע כיתוב 20 שנים + חתימת ליזר של טים לדרמן שיצא ב 500 עתקים ממוספרים בלבד.
** ב 25 שנים לפעילות החברה כבר יצרה שני דגמים מרכזיים לכבוד ה 25 שנה: Wave כסף עם 25 שנים על הידית (כמות גדולה) ואולר Charge ממסופר ב 999 עתקים.
** כמו כן הם החלו להוציא כל מני אולרים עם ידיות מעוצבות ושטויות במחירים אסטרונומים.
בסה"כ לדעתי לדרמן היום לא יותר טוב משאר הכלים שיש בשוק אבל הבעיה שרוב האנשים קוראים למולטיטול Leatherman כמו שלג'יפ קוראים ג'יפ ולסלולארי קוראים פלאפון. היום יש חברות מתחרות גם במחיר (Gerber) וגם באיכות (Victorinox / SOG) ולדעתי Leatherman לא נמצאת בראש כמו שהיה לפני כמה שנים. אולי החזרה של Super Tool 300 תעזור אבל לדעתי אם רוצים כלי עבודה לעבודה מסיבית אז קונים SOG PowerLock (S60/B60/T60 לדגמים השונים) ואם רוצים לעבודה ממוצעת ומעלה אז Victorinox SwissTool ואם לממוצעת ומטה אז Victorinox ST Spirit.
* Core אינו הכלי החזק והגדול ביותר - ה Surge (שלא הוזכר בפני עצמו) הינו הכלי הכי גדול / כבד וחזק של לדרמן. ה Core ושאר הדגמים עם הידיות "פלסטיק" לדעתי זה בדיחה עצובה אבל זה כבר דעה אישית.
* לא הוזכרה התביעה על כך ש Leatherman הוא לא Made In USA. היום חלק לא קטן מהחלקים של המולטיטוללס לא מיוצרים בארה"ב. ויש להזכיר כי שבסוף שנות השמונים חלק מה PST יוצרו ביפן ונחשבים לפריט אספנות.
* חברת לדרמן במהלך שנות פעילות הציעה מספר אולרי אספנות:
** ב 10 שנים לפעילות החברה יצא PST מוזהב ב 200 עתקים ממוספרים בלבד - פריט מאוד מאוד מבוקש ויקר בשוק האספנות. בפעם היחידה שנמכר ב ebay למיטב ידעתי נמכר ב 500$+.
** ב 20 שנים לפעילות החברה יצאו 2 דגמי Wave: אחד Wave עם ידיות שוחורות וכיתב 20 שנים - דגם זה יצא בכ- 40 אלף עתקים. Wave נוסף כאשר כולו שחור ועל הידיות הופיע כיתוב 20 שנים + חתימת ליזר של טים לדרמן שיצא ב 500 עתקים ממוספרים בלבד.
** ב 25 שנים לפעילות החברה כבר יצרה שני דגמים מרכזיים לכבוד ה 25 שנה: Wave כסף עם 25 שנים על הידית (כמות גדולה) ואולר Charge ממסופר ב 999 עתקים.
** כמו כן הם החלו להוציא כל מני אולרים עם ידיות מעוצבות ושטויות במחירים אסטרונומים.
בסה"כ לדעתי לדרמן היום לא יותר טוב משאר הכלים שיש בשוק אבל הבעיה שרוב האנשים קוראים למולטיטול Leatherman כמו שלג'יפ קוראים ג'יפ ולסלולארי קוראים פלאפון. היום יש חברות מתחרות גם במחיר (Gerber) וגם באיכות (Victorinox / SOG) ולדעתי Leatherman לא נמצאת בראש כמו שהיה לפני כמה שנים. אולי החזרה של Super Tool 300 תעזור אבל לדעתי אם רוצים כלי עבודה לעבודה מסיבית אז קונים SOG PowerLock (S60/B60/T60 לדגמים השונים) ואם רוצים לעבודה ממוצעת ומעלה אז Victorinox SwissTool ואם לממוצעת ומטה אז Victorinox ST Spirit.
[url=http://victorinox.saam007.com/gallery.php]תמונות מאוסף ה Victorinox שלי[/url]
תודה על ההערות, אכן טוב שיש מי ששם ליבו לפירוט האספני שציינת.
"הגדול והחזק ביותר" איננה דיעה שלי, אלא הצהרת השיווק של החברה, כפי שהופיעה בפרסומיה.
אני אישית, נושא איתי על החגורה את ה Surge של לדרמן, או את ה Power Lock מודל S60 של SOG
ה Surge מוזכר בכתבה בפיסקה אודות קו העיצוב של ה Wave, לאמור:
"הדגם השלישי נקרא Surge (למעלה מצד ימין), והוא נסיון לבנות כלי גדול, מסיבי יותר, עם כלים גדולים וחזקים שיתאים לא רק לקמפינג וטרקים, אלא גם לבעלי מקצועות טכניים. נסיון זה נכשל מסחרית בפלח השוק הטכני, אבל הצליח בשוק הקמפינג והטרקים, ככלי גדול וחזק יותר בתפיסה המקורית של ה Wave."
אגב, יש ברשותי PST2 מהסידרה הראשונה, כשעוד הופיע עליו הכיתוב Leatherman Tool
- האם כדאי לשלוח אותו להזהבה ?
"הגדול והחזק ביותר" איננה דיעה שלי, אלא הצהרת השיווק של החברה, כפי שהופיעה בפרסומיה.
אני אישית, נושא איתי על החגורה את ה Surge של לדרמן, או את ה Power Lock מודל S60 של SOG
ה Surge מוזכר בכתבה בפיסקה אודות קו העיצוב של ה Wave, לאמור:
"הדגם השלישי נקרא Surge (למעלה מצד ימין), והוא נסיון לבנות כלי גדול, מסיבי יותר, עם כלים גדולים וחזקים שיתאים לא רק לקמפינג וטרקים, אלא גם לבעלי מקצועות טכניים. נסיון זה נכשל מסחרית בפלח השוק הטכני, אבל הצליח בשוק הקמפינג והטרקים, ככלי גדול וחזק יותר בתפיסה המקורית של ה Wave."
אגב, יש ברשותי PST2 מהסידרה הראשונה, כשעוד הופיע עליו הכיתוב Leatherman Tool
- האם כדאי לשלוח אותו להזהבה ?
כנראה פיספסתי את הפסקה הזאת.
אני לא חושב שלקחת את האולר ולהזהיב יעלה את ערכו (למעט ערך הזהב).
האולר PST שיצא לכבוד ה 10 שנים לחברה יצא עם ידיות חרוטות וממוספרות. בגלל שהאולר יצא רק ב 200 עתקים וחולק לספקים ויובאנים גדולים בעולם ערכו גבוה במיוחד:
האולר Wave שיצא לכבוד 20 שנה לחברה יצא ב 500 עתקים ולכן כמות לא קטנה נמכרה לאספנים:
אני לא חושב שלקחת את האולר ולהזהיב יעלה את ערכו (למעט ערך הזהב).
האולר PST שיצא לכבוד ה 10 שנים לחברה יצא עם ידיות חרוטות וממוספרות. בגלל שהאולר יצא רק ב 200 עתקים וחולק לספקים ויובאנים גדולים בעולם ערכו גבוה במיוחד:
האולר Wave שיצא לכבוד 20 שנה לחברה יצא ב 500 עתקים ולכן כמות לא קטנה נמכרה לאספנים:
[url=http://victorinox.saam007.com/gallery.php]תמונות מאוסף ה Victorinox שלי[/url]
דרך אגב יש עוד משהו חשוב שצריך להתייחס אליו: החוקים נגד נשיאת אולרים / סכינים.
מאחר שב Wave / Charge הלהבים הם חיצוניים, נפתחים ביד אחת וננעלים בלא מעט מדינות אירופה יש איסור על נשיאת אולרים אלו ולכן לדרמן מייצרת את האולרים האלו כאשר אין חור בלהב בשביל לפתוח אותו ביד אחת אלא יש חריץ לפתיחת הלהב כמו באולר שווצרי:
מאחר שב Wave / Charge הלהבים הם חיצוניים, נפתחים ביד אחת וננעלים בלא מעט מדינות אירופה יש איסור על נשיאת אולרים אלו ולכן לדרמן מייצרת את האולרים האלו כאשר אין חור בלהב בשביל לפתוח אותו ביד אחת אלא יש חריץ לפתיחת הלהב כמו באולר שווצרי:
[url=http://victorinox.saam007.com/gallery.php]תמונות מאוסף ה Victorinox שלי[/url]
תרומתי הצנועה.
למיטב זכרוני לדרמן התחילו לשווק סכינים רק ב-2006 או 7. הרבה מהדגמים המוקדמים שלהם כבר לא מיוצרים עוד, וניתן לראותם באתר החברה במדור הנקרא בשם הכלים שאינם איתנו עוד או משהו דומה.
ה-JUICE. אני לא מסכים שזו הייתה אמירה שיווקית בלבד.
תזכרו, מדובר על תחילת שנות ה-2000, קהל היעד של כל דבר בעולם התחיל לדרוש ערך מוסף ו"להתבגר" כצרכן. אפילו הפונטים שנבחרו עבור הלדרמן הזה משקפים את המגמה הזו. הכיתוב עליו מזכיר היי-טק נקי, מעין משהו שיצא מהסרט "המאטריקס", והצבעים הבולטים היו דבר נפוץ אז על כל דבר, כולל מחשבי מקינטוש שונים ועוד מוצרים נפוצים אחרים.
למיטב זכרוני לדרמן התחילו לשווק סכינים רק ב-2006 או 7. הרבה מהדגמים המוקדמים שלהם כבר לא מיוצרים עוד, וניתן לראותם באתר החברה במדור הנקרא בשם הכלים שאינם איתנו עוד או משהו דומה.
ה-JUICE. אני לא מסכים שזו הייתה אמירה שיווקית בלבד.
תזכרו, מדובר על תחילת שנות ה-2000, קהל היעד של כל דבר בעולם התחיל לדרוש ערך מוסף ו"להתבגר" כצרכן. אפילו הפונטים שנבחרו עבור הלדרמן הזה משקפים את המגמה הזו. הכיתוב עליו מזכיר היי-טק נקי, מעין משהו שיצא מהסרט "המאטריקס", והצבעים הבולטים היו דבר נפוץ אז על כל דבר, כולל מחשבי מקינטוש שונים ועוד מוצרים נפוצים אחרים.
סכין שמקבלים במתנה לא בודקים לה בשיניים...
סכין מהגדרתה היא כלי לפני שהיא כלי נשק.
סכין מהגדרתה היא כלי לפני שהיא כלי נשק.
Juice
יתכן וה - Juice "נולד" כאמירה שיווקית. בפועל אני יודע שהוא היה דגם מאוד פופולרי בקרב גיטריסטים. נגני גיטרה חשמלית מצאו ב - Juice בדיוק את הכלי שלו היו זקוקים לכל הכיוונים השונים והתחזוקה השותפת של הגיטרה החשמלית.
רם (קרמיט).
רם (קרמיט).
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים
