שימון להבי מתכת והגנה מחימצון על חוד הלהב.

פורום זה הינו הפורום הראשי של האתר.
במקביל לפורום זה יפתחו פורומים נוספים לפי הצורך...
פרסם תגובה
זילבנג
תושב קבע בפורום
הודעות: 68
הצטרף: 2:00 ,1 ינואר 1970, ה'
יצירת קשר:

שימון להבי מתכת והגנה מחימצון על חוד הלהב.

הודעה על ידי זילבנג » 13:43 ,1 יוני 2009, ב'

חלודה בפלדה ומתכות ברזליות, ושיתוך במתכות אל-ברזליות הוא פשוט חימצון המתכת. המתכת הנמצאת בסביבה עתירת חמצן (כמו אויר או מים) מושכת אל פני-השטח שלה (או השכבה המולקולרית העליונה, שהמטען ה"חשמלי-מולקולרי" שלו שונה מרמת המטען בתוך עובי המתכת) אלקטרונים חופשיים מהסביבה, וכך היא מתחילה ריאקציה כימית של חימצון.

חלודה למשל, היא פלדה שכבר עברה תהליך של חימצון, ואיבדה בכך את תכונות המתכת הנייטראלית, כמו חוזקה המכאני, גמישותה וכדומה. כך, חוד הלהב שמתחיל להתחמצן יכול להתקהות תוך שעות ספורות, אפילו לא תוך ימים.

לכן, חוד הלהב הוא האיזור בסכין שזקוק יותר מכל להגנה מחימצון - ראה פירוט בהמשך.

כל להב מתרכובת מתכת, מחליד או מתחמצן לאורך זמן. גם להבי אלחלד וגם סגסוגות עמידות לחימצון מתחמצנות בסיכומו של דבר. מהסיבה הזו, גם כל עפרות-המתכת (פרט לזהב) נמצאות בטבע במצב של תחמוצת, והן צריכות לעבור תהליך כימי שנקרא חיזור כדי להפיק מהן בחזרה את היסוד הטהור.

שימון המתכת הוא תמיד פתרון קצר-טווח, כי אם המטרה היא מניעת חימצון, אז כדאי לזכור שאם בודקים את ערכי ה pH של רוב השמנים מגלים שהם חומצה.

פירושו של דבר שאם משמנים לעומק להב מתכת ומשאירים אותו זמן רב, השמן מאבד לאט את החומרים הנדיפים שבתרכובת (חומרים עתירי-מימן, שערך ה pH שלהם הוא בסיסי), והוא מצטבר למין טיפות קטנטנות שמרוכזות לחומר חומצי אף יותר מהשמן החדש, כלומר, שערך ה pH שלו היה חומצי מלכתחילה.

טיפות מקרוסקופיות אלה מאכלות במתכת "בורות" קטנטנים שנראים כמו חטטים (חצ'קונים), וניתן לראות אותם כמאפיין נפוץ מאוד בפני-השטח המעובדים של חרבות וגם נשק-חם ישנים, וגם בכלי-עבודה ישנים ניתן למצוא אותם, באותם משטחים שעברו עיבוד-שבבי, ונהוג היה למשוח אותם בשמן.

הפתרון המודרני לשימור מתכות-מעובדות מחימצון וחלודה הוא השימוש בחומר שנקרא "מיקרו-קריסטלין וואקס" (לינקים מצורפים) וזהו חומר שערך ה pH שלו הוא נייטראלי, ולכן ייתרונו במניעת חימצון המתכת. (כאן כדאי לזכור, שגם בסיס חריף, מסוגל לאכל בדיוק כמו חומצה)

http://www.conservation-by-design.co.uk ... ies31.html

http://en.wikipedia.org/wiki/Microcrystalline_wax

http://www.rockler.com/product.cfm?page ... okietest=1

http://www.woodfinishsupply.com/RenWax.html

לצורך שימור ענתיקות ממתכת וחפצי-מתכת מלוטשים, יש לחומר הזה ייתרונות נוספים כגון: האפשרות לאפליקציה שקופה לחלוטין וחד-פעמית (אין צורך לחזור ולמשוח אותו תקופתית), הוא מספק הגנה מסימנים של טביעות-אצבע, מספק הגנה דוחת-נוזלים, ועוד.

אבל

היות והחומר הזה הוא לא בדיוק זול או נגיש במיוחד, ניתן להסתפק בשני תחליפים פרקטיים שיעשו את העבודה במידה סבירה, והם כפי שהוזכר במאמר שהופיע כאן, על שימון:

1. ואזלין,

2. נפט.

ראה - שאלות נפוצות - FAQ - שימון כלי נשק קר
http://www.sakin.co.il/modules.php?nam ... %F7+%F7%F8

לשני החומרים נטיה "להתייבש" כלומר לאבד לאורך-זמן את החומרים הנדיפים, המימניים (כלומר המחזרים) שבהם, ולכן כדאי לעשות בהם אפליקציה חוזרת (לואזלין - אחת לחודשיים, ולנפט - אחת לשנה) כדי לשמור על נקיון הלהב.

לנפט, אם מתעלמים מריחו העז, יש אפילו ייתרון: הוא חודרני במיוחד, והוא משמש כחומר מחזר-פעיל, כלומר מעצם טבעו ותכונותיו הכימיות, הוא יודע לפרק חלודה או שיתוך שקיים במתכת, והשימוש בו, גם חודר לכל נקיק וסדק בכלי - לאיזורים לא-נגישים בכלי שבהם עלולה להצטבר חלודה, וממילא קשה לנקות אותם. חדירת הנפט לאיזורים האלה, ממיסה בהם את החלודה, תוך-כדי השימוש בכלי.

לכל מי שמעל גיל חמישים-שישים בינינו יש זכרונות מהצבא של פעם, בו טבלנו את הכלי כולו בחבית-נפט לאחר הירי ולפני הניקוי, כדי למנוע מראש, הופעה של חלודה, המתגברת עם חימום או שחיקת המתכת, בעקבות הירי.

מהסיבה הזו כדאי לזכור, שאיזורי ההשחזה הם האיזורים המועדים ביותר לחדירת החימצון במתכת, כי השחיקה חורצת בפני המתכת שטח-פנים רב ביותר, שהוא קטליזטור לפעילות כימית, והחימום של המתכת מושך אליה מהסביבה אלקטרונים חופשיים, כלומר הוא מתחיל רדיקליזציה.

שפת-חיתוך של הלהב, שבה מתחילה רדיקליזציה, מתדרדרת מהר מאד להתחלה של חלודה או שיתוך, ובכך מחלישה מאד את פינת החיתוך (או פיסגת חוד-החיתוך Pinnacle) וכך, מהר מאד מאבדת שפת החיתוך את חדותה.

לכן, משחיזים מקצועיים נוקטים בשתי פעולות למנוע את חימצון האיזור המושחז

1. הבהקה (ליטוש, מירוק, או Buffing), כדי להקטין את פני-השטח ובכך לדחות ריאקטיביות כימית של פני המתכת.

2. היום מתפשט יותר ויותר הנוהג לבצע חידוד סופי (Honing) של הלהב באמצעי גילוף, ולא באמצעי שחיקה כמו פעם, וכך, היות ולאחר גילוף השבב המיקרוני נשארים פני שפת-החיתוך מבהיקים, ובכך גם דוחי ריאקציה כימית.

דוגמה של משחיז בגילוף, ביתי, לסכיני-מטבח, שמסוגל להשחיז גם אולרים:

https://ssl.srv.co.il/shazar/scripts/pr ... roduct=461

ברוב המשחיזים בגילוף, החלק הבא במגע עם שפת החיתוך של הלהב, עשוי בצורת V הבנוי מהצלבה של שני להבי טונגסטן-קרבייד (Vidia), שמגלפים את שפת החיתוך ומורידים שבב מיקרוני בזוית הרצויה. היות וכולם בנויים באותו עקרון, כדאי לבחור את דגם המשחיז לפי זוית הפרופיל של מבנה ה V, מה שיכתיב את זוית הפרופיל של שפת החיתוך בלהב.

ישנם דגמים שונים של חברות שונות עם זויות-פרופיל שונות, בטווח שבין 15 ל 50 מעלות, לפי האפליקציה הדרושה לצורך השימוש בסכין. בסכיני מטבח ובישול מקובל כ 20 מעלות. בסכיני ציד כ 30 מעלות. בקופיץ, גרזן, וקרדום (Hacking Blades), כ 40 מעלות ואף יותר.

- הערה: משחיזים ידניים בגילוף, אינם מתאימים לחידוד להב גלי או מחורץ (Serrated) אלא רק לחידוד להבים חלקים, וממילא להבים מחורצים אינם זקוקים להשחזה נוספת שכן בהם, הפסגות (הבאות במגע עם משטח החיתוך הקשה) אינן בנויות לבצע חיתוך (Slice) אלא הן רק מוביל-דרך (Guide) אל השקעים המבצעים את החיתוך בפועל, והשקעים ממילא לעולם לא נוגעים במשטח הקשה, וכך הלהב המחורץ שומר על חדותו היחסית לאורך זמן.
נערך לאחרונה על ידי זילבנג ב 23:16 ,1 יוני 2009, ב', נערך 5 פעמים בסך הכל.

tutisdog
הגורו הגדול
הודעות: 1072
הצטרף: 2:00 ,1 ינואר 1970, ה'
יצירת קשר:

הודעה על ידי tutisdog » 19:04 ,1 יוני 2009, ב'

תודה על המידע 8)

פרסם תגובה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 2 אורחים