אז עכשיו זה סופי-כרוניקה של נסיעה מתוכננת מראש
בשבוע הראשון של אוקטובר אורזים מברשת שיניים וסוודר וקופצים לאיזה שבועיים בנורווגיה .
סאונות וזוהר הצפון לגברת, סכינים לאדון.
רחוק מטלפונים, חדשות, תיירים, אין שם אף קאסינו, מועדון לילה או מרכז קניות.
פיורדים, לאפים, זוהר צפון, בטח גם גשם ושלג פה ושם.
המטרה :נורדקאפ.
בדרך נעבור כמובן בקאראסיוק איפה שסטרומנג עושה סכינים.
הואיל וזה לא המסע הראשון שלנו לאזור, ממש לא מפחדים מקצת קור באף ורגליים קפואות.
ניזונים מסלמון וקאוויאר מהסופר והרבה מרקים של אסם.
מה רע?
או קיי , יש עוד חודש ומשהו עד אז, אבל זה עובר בצ'יק ויש עוד לארגן כמה דברים. שם אסור להתפש חפיף ולא מוכן.
דוד
סאונות וזוהר הצפון לגברת, סכינים לאדון.
רחוק מטלפונים, חדשות, תיירים, אין שם אף קאסינו, מועדון לילה או מרכז קניות.
פיורדים, לאפים, זוהר צפון, בטח גם גשם ושלג פה ושם.
המטרה :נורדקאפ.
בדרך נעבור כמובן בקאראסיוק איפה שסטרומנג עושה סכינים.
הואיל וזה לא המסע הראשון שלנו לאזור, ממש לא מפחדים מקצת קור באף ורגליים קפואות.
ניזונים מסלמון וקאוויאר מהסופר והרבה מרקים של אסם.
מה רע?
או קיי , יש עוד חודש ומשהו עד אז, אבל זה עובר בצ'יק ויש עוד לארגן כמה דברים. שם אסור להתפש חפיף ולא מוכן.
דוד
נערך לאחרונה על ידי dBu24 ב 20:51 ,28 אוגוסט 2008, ה', נערך פעם 1 בסך הכל.
ראובן בלאדסTC_Blades כתב:נשמע כמו יופי של חופשה. הלואי שהיה לנו זמן לברוח קצת לחול אבל זה ניראה קצת כמו חלום בשלב הזה.....
אני לא אספר לך מה סדר היום שלי ומה באג'נדה, אבל מגיע רגע שאתה לא יכול יותר, חייב לזרוק הכל ולעוף רחוק עד כמה שהמסטרקארד מאפשר לך באותו יום.
ואחרי, המבול
זה רק עיניין של החלטה וגם אתה יכול
דוד
או -קייי. אז צ'או לכולם ולמרות מפולת המניות (הרב כבר משולם ביורו של לפני שבועיים אז אי אפשר ללהתחרט) 
, עוד כמה שעות לוקחים את הפקלאות ועפים צפונה.
עם שובנו הביתה אפרסם דו"ח מקיף וממצא על המסע שלנו לארץ הלאפונים, על מנהגיהם, תלבושותיהם, מאכליהם ויצירות ידיהם הקפואות.
דאגנו גם שיאכילו את הכלבה ואת הדגים. זה בסדר אז לא לדאוג
ביי
דוד
, עוד כמה שעות לוקחים את הפקלאות ועפים צפונה.עם שובנו הביתה אפרסם דו"ח מקיף וממצא על המסע שלנו לארץ הלאפונים, על מנהגיהם, תלבושותיהם, מאכליהם ויצירות ידיהם הקפואות.
דאגנו גם שיאכילו את הכלבה ואת הדגים. זה בסדר אז לא לדאוג
ביי
דוד
חזרנו. זה היה הלילה לפנות בקר.
הטיסות הביתה היו קצת מתישות : עלינו לאויר שם באלטה כבר בשבע וחצי בבקר, שעתים טיסה עד אוסלו, המתנה של שלוש שעות בטרמינל קצת ספרטני, עוד שעתיים וחצי עד וינה, שזה טרמינל שאין בו איפה לשבת, ארבע שעות המתנה ועיד שלוש וחצי שעות עד נתב"ג.
רק היה חסר שהמשאית לא תחכה לנו למטה, כמו בסיפור על הצנחנים
אז ככה: תיאורטית אפשר לנחות באלטה מוקדם בבקר, לקחת אוטו ולנסוע לנורדקאפ. שלוש וחצי שעות נסיעה. מנשקים את המזוזה, מצטלמים וחוזרים לאלטה עולים על אוירון וגומרים את הסיפור בצ'יק.
לנו זה לקח שמונה ימים, ככה לאט לאט, ללעוס כל ביס, להנות מהארץ היפה והפראית הזאת אשר בה העין לא תסבע לראות .
יומיים סיורים באזור האלטהפיורד, אשר כללו הכרת העיירה, נסיעה לאורך החלק הדרומי של הפיורד ואחרי זה סתם תופסים איזה כביש ונוסעים לראות מה נמצא.
אחרי זה נסיעה לקאראסיוק, עם סטיה קצרה לראות מה יש בקאוטוקיינו. שם תפשה אותנו סופת שלג איומה שבקושי ראו את הכביש. קאוטוקיינו אמנם נחשבת לעיר סאמי (לאפים) מרכזית אבל תאכלס היא בערך כמו אחת מעיירות הבדואים שבאזור ערד שלנו.
כאשר עולים מהחוף נכנסים לרמה של פינמארק שזה אזור עם נןוף אחר לגמרי וזה כבר למעשה טונדרה: כמעט ואין עצי מחט אלא רק עצי לבנה קצת אנורקטים ובעלי מראה די מסכן, מה עוד שבאנו בזמן השלכת והם כבא היו ערומים לגמרי. זה גם האזור בו הסאמי מגדלים את איילי הצפון
קאראסיוק עם 3000 התושבים שלה היא כבר עיירה ממש עם שלוש תחנות דלק, מרכז קניות, מוזיאון סאמי, הפרלמנט הסאמי ומפעל הסכינים של סטרומנג.
ה"מפעל" הוא בעצם בית לא גדול שם בעיקר מרכיבים את הסכינים ומייצרים רק חלק קטן מהרכיבים. את היתר מזמינים בחוץ. נשאר להם גם התכנון והשיווק. בעל הבית מר סטיב סטרומנג קיבל אותנו יפה, הראה מה ואיך עושים, סיפר סיפורים וקניתי סכין, לא גדול. רק "5, כי הסברתי לו שאני לא סאמי וגם לא גר ביער, ככה שדגם 8 או "9 יתבזבזו ויעלו אבק על המסמר שבקיר.ה"5 גם כלי רציני ואיכותי.
את הסכינים שלהם רואים בכל מקום בו מוכרים משהו. בעיקר אותם וגם קצת האללה וברושלטו (כן, עם "ש")
במוזיאון הסאמי המקומי יש תצוגה יוצאת מן הכלל של סכינים סאמי מסורתיים, גם חדשים וגם עתיקים. תאווה לעין הרואה.
יומיים בקאראסיוק ןיצאנו לכוון הנורדקאפ. שוב משתנה הנוף והופך למדבר סלעי עם עוד פחות עצים אבל יותר הרים גבוהים שהיו כבר מכוסים שלג+ העגמים וזרמי המים ונהרות שיש בכל מקום בנורווגיה.
גם באזור הזה מגדלים איילים ולמרות שלא ראינו עדר אחד לרפואה, בכל מקום יש סימנים של נכחות הסאמי: בקתות בצורת קונוס וצריפים ישנים שחורים בנויים קורות עץ וגדרות ענקיות לשליטה בתנועות העדרים.
הנורדקאפ נמצא על אי בשם מאגרוייה ואליו מגיעים דרך מנהרה באורך כמעט 7 ק"מ אשר יורדת לעומק של 200 מטר מתחת לקרקעית הים. לא יודע מה עומק הים שם אבל הכביש די תלול.
בקאפ עצמו הוא לא מי יודע איזה מציאה גדולה: זה צוק תלול 300 מטר מעל לים, יש שם מרכז מבקרים, אשר היה סגור וככה חסכנו 400 קרונות. יש נ"צ של המקום, מזג האויר היה קיציני ממש: קור כלבים של מינוס 5 מעלות, רוח איומה וסופת שלג. תנאים ארקטים ממש. הצטלמנו בכל הפוזות, טלפנו הביתה לאחל יומולדת שמח לאחד הבנים ועפנו משם .
אז ככה: נורווגיה מדינה ענקית עם פחות תושבים מישראל, יש לה צי דייג בין הגדולים בעולם, מלא נפט מהים הצפוני, אז אין להם שום סיבה להצטרף לקהילה האירופית. התושבים נראים מאד טוב, המכוניות והבתים אפילו של תושבי כפר הדייגים סקרסווג לידם הוילות של הרצליה פיתוח יחווירו.
הכבישים די צרים אבל מתוחזקים כמו שצריך, נוסעים לאט ,לא יותר מ 70-80 קמ"ש עם כמה קטעים בודדים של 90 קמ"ש, אבל לאומת זאת אין תמרורי עצור ואין רמזורים, ככה ששלוש מאות ק"מ עוברים בצ'יק.
את הכלים במטבח לא שוטפים עם סקוטש אלא עם מברשת!!! זה יופי והייתי חייב להצטייד באחת
באשר לכבישים, כשנסענו משדה התעופה לקמפינג, היה קטע של חצי קילומטר בעיר אלטה שם עשו תיקון גדול, הרימו את כל האספלט ובנו מחדש את הכיכר. שבוע אחרי הכל היה גמור כולל צביעת הפסים הלבנים והכל.
להלן כמה תמונות אילוסטרציה
לא כל כך מבין למה תמונה אחת יצאה ככה והאחרות ככה, אבל מקווה שהמסר עובר
דוד
הטיסות הביתה היו קצת מתישות : עלינו לאויר שם באלטה כבר בשבע וחצי בבקר, שעתים טיסה עד אוסלו, המתנה של שלוש שעות בטרמינל קצת ספרטני, עוד שעתיים וחצי עד וינה, שזה טרמינל שאין בו איפה לשבת, ארבע שעות המתנה ועיד שלוש וחצי שעות עד נתב"ג.
רק היה חסר שהמשאית לא תחכה לנו למטה, כמו בסיפור על הצנחנים
אז ככה: תיאורטית אפשר לנחות באלטה מוקדם בבקר, לקחת אוטו ולנסוע לנורדקאפ. שלוש וחצי שעות נסיעה. מנשקים את המזוזה, מצטלמים וחוזרים לאלטה עולים על אוירון וגומרים את הסיפור בצ'יק.
לנו זה לקח שמונה ימים, ככה לאט לאט, ללעוס כל ביס, להנות מהארץ היפה והפראית הזאת אשר בה העין לא תסבע לראות .
יומיים סיורים באזור האלטהפיורד, אשר כללו הכרת העיירה, נסיעה לאורך החלק הדרומי של הפיורד ואחרי זה סתם תופסים איזה כביש ונוסעים לראות מה נמצא.
אחרי זה נסיעה לקאראסיוק, עם סטיה קצרה לראות מה יש בקאוטוקיינו. שם תפשה אותנו סופת שלג איומה שבקושי ראו את הכביש. קאוטוקיינו אמנם נחשבת לעיר סאמי (לאפים) מרכזית אבל תאכלס היא בערך כמו אחת מעיירות הבדואים שבאזור ערד שלנו.
כאשר עולים מהחוף נכנסים לרמה של פינמארק שזה אזור עם נןוף אחר לגמרי וזה כבר למעשה טונדרה: כמעט ואין עצי מחט אלא רק עצי לבנה קצת אנורקטים ובעלי מראה די מסכן, מה עוד שבאנו בזמן השלכת והם כבא היו ערומים לגמרי. זה גם האזור בו הסאמי מגדלים את איילי הצפון
קאראסיוק עם 3000 התושבים שלה היא כבר עיירה ממש עם שלוש תחנות דלק, מרכז קניות, מוזיאון סאמי, הפרלמנט הסאמי ומפעל הסכינים של סטרומנג.
ה"מפעל" הוא בעצם בית לא גדול שם בעיקר מרכיבים את הסכינים ומייצרים רק חלק קטן מהרכיבים. את היתר מזמינים בחוץ. נשאר להם גם התכנון והשיווק. בעל הבית מר סטיב סטרומנג קיבל אותנו יפה, הראה מה ואיך עושים, סיפר סיפורים וקניתי סכין, לא גדול. רק "5, כי הסברתי לו שאני לא סאמי וגם לא גר ביער, ככה שדגם 8 או "9 יתבזבזו ויעלו אבק על המסמר שבקיר.ה"5 גם כלי רציני ואיכותי.
את הסכינים שלהם רואים בכל מקום בו מוכרים משהו. בעיקר אותם וגם קצת האללה וברושלטו (כן, עם "ש")
במוזיאון הסאמי המקומי יש תצוגה יוצאת מן הכלל של סכינים סאמי מסורתיים, גם חדשים וגם עתיקים. תאווה לעין הרואה.
יומיים בקאראסיוק ןיצאנו לכוון הנורדקאפ. שוב משתנה הנוף והופך למדבר סלעי עם עוד פחות עצים אבל יותר הרים גבוהים שהיו כבר מכוסים שלג+ העגמים וזרמי המים ונהרות שיש בכל מקום בנורווגיה.
גם באזור הזה מגדלים איילים ולמרות שלא ראינו עדר אחד לרפואה, בכל מקום יש סימנים של נכחות הסאמי: בקתות בצורת קונוס וצריפים ישנים שחורים בנויים קורות עץ וגדרות ענקיות לשליטה בתנועות העדרים.
הנורדקאפ נמצא על אי בשם מאגרוייה ואליו מגיעים דרך מנהרה באורך כמעט 7 ק"מ אשר יורדת לעומק של 200 מטר מתחת לקרקעית הים. לא יודע מה עומק הים שם אבל הכביש די תלול.
בקאפ עצמו הוא לא מי יודע איזה מציאה גדולה: זה צוק תלול 300 מטר מעל לים, יש שם מרכז מבקרים, אשר היה סגור וככה חסכנו 400 קרונות. יש נ"צ של המקום, מזג האויר היה קיציני ממש: קור כלבים של מינוס 5 מעלות, רוח איומה וסופת שלג. תנאים ארקטים ממש. הצטלמנו בכל הפוזות, טלפנו הביתה לאחל יומולדת שמח לאחד הבנים ועפנו משם .
אז ככה: נורווגיה מדינה ענקית עם פחות תושבים מישראל, יש לה צי דייג בין הגדולים בעולם, מלא נפט מהים הצפוני, אז אין להם שום סיבה להצטרף לקהילה האירופית. התושבים נראים מאד טוב, המכוניות והבתים אפילו של תושבי כפר הדייגים סקרסווג לידם הוילות של הרצליה פיתוח יחווירו.
הכבישים די צרים אבל מתוחזקים כמו שצריך, נוסעים לאט ,לא יותר מ 70-80 קמ"ש עם כמה קטעים בודדים של 90 קמ"ש, אבל לאומת זאת אין תמרורי עצור ואין רמזורים, ככה ששלוש מאות ק"מ עוברים בצ'יק.
את הכלים במטבח לא שוטפים עם סקוטש אלא עם מברשת!!! זה יופי והייתי חייב להצטייד באחת
באשר לכבישים, כשנסענו משדה התעופה לקמפינג, היה קטע של חצי קילומטר בעיר אלטה שם עשו תיקון גדול, הרימו את כל האספלט ובנו מחדש את הכיכר. שבוע אחרי הכל היה גמור כולל צביעת הפסים הלבנים והכל.
להלן כמה תמונות אילוסטרציה
לא כל כך מבין למה תמונה אחת יצאה ככה והאחרות ככה, אבל מקווה שהמסר עובר
דוד
-
Guest
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים
