הסכינים מנורווגיה

[dBu24]

אז להלן דיון קצר על הסכינים שארגנתי לי בטיול האחרון.

הסכין מפלסטיק הוא OYO, להב אל חלד שקניתי בחנות ספורט בALTA בעד כמה גרושים- אפילו במושגי א"י-

לקחתי איתי מהבית רק את הוונגר ואת הסוויסטול, כי סכינים לא מביאים לנורווגיה אלא מארגנים שם במקום. וככה הייתי אמור להתקע יומיים שלמים בלי סכין כמו שצריך עד שנגיע לקארסיוק!!

דבר כזה לא נשמע, ככה שמייד אחרי ההצטיידות בסופרמרקט הראשון שמצאנו, הייתה שם חנות ספורט ובה דלי מלא סכינים כאלה.

עכשיו אפשר ללכת לישון בשקט- יש סכין עם מה לפרוס את הלחם, לחתוך את המלפפון שמצאנו בעד 15 ש"ח (והיה לו טעם של קישוא-איכס!!) ואת הנקניק הנפלא עשוי על טהרת הבקר להבדיל ממה שמאכילים אותנו כאן על טהרת ההודי ועופות עם שומן כבש.

הסכין בהחלט איכותי , חד ונוח לשימוש, ממש באותה קטגוריה של המורה "לונה" עם הידית האדומה. אם מתלכלך או נשבר, לא בוכים הרבה.

הדבר האמיתי הוא כמובן ה, STROMENG

זה כבר סכין מסורתי של הסאמי, אם כי המודל הזה מיועד לילדים, נוער ונשים -( אין שם נערי דיסקוטקים).

יעודו עבודות כלליות "מדיום דיוטי". סטיב סטרומנג, בעל הבית, טען שגם הוא מחזיק כזה סכין אז שאלתי אותו מה הוא עושה איתו? "פורס לחם, מקלף תפוחים וגם מפשיט את המוס שצד בעונה או מכין עצים קטנים להדלקת מדורה.

צורת הלהב סאמי אופיינית ומאד דומה לסכינים של מארטיני ואחרים שמייצרים עבור הסאמי. לי יש אחד יותר גדול תוצרת איסאקי, פלדת פחמן והרבה יותר עבה ואחר עם להב לאורי עוד יותר עבה. עובי להב הסטרומנג 2.5 ממ בלבד

הסכין קל משקל ויושב טוב מאד ביד הלא גדולה שלי

שאלתי את סטיב איך הלהבים שלו משתווים לאחרים שנראים יותר מאסיבים.

התשובה הייתה שאיכות הפלדה שלו (סולינגן) מפצה על העובי ואין שום בעיה כל עוד מתייחסים לסכין כסכין ולא כאל גרזן.

האמת היא, שהלהבים האחרים של איסקי ולאורי מאד קשים ושבירים וכבר יש כמה "פיצוצים" קטנים פה ושם לאורך הלהב

באשר לסטרומנג, בנוסף לשירות שנתן בזמן המסע לצפון (לחם, נקניק, מלפפון ודג מעושן), משמש היום לקילוף פומלות ותפוזי וואשינגטון והביצוע הוא ללא דופי.

עכשיו, אם כבר הייתי שם, אז למה לא מלאתי ארגז בסכינים? בכל מקום יש ברושלטו, האללה וסטרומנג עד שיוצא מהאזניים. החלטי להתרכז במה שממש אופייני ללפלנד ולעצור שם- וזה הלאוקו של סטרומנג, ורק אחד.

ככה נשמר הערך שלו.

להלן הפיקס - התמונה השלישית היא של המראה הכללי של "שולחן העבודה" של המטיילים האמיצים בצפון.

שימו לב שיש שם מפה ומצפן ולא ג'י פי אס. אז א', כל החיים הסתדרתי מצויין אפילו בלי מפה .האישה לא הייתה שקטה אז אירגנתי אחת טובה, והיא קבלה במקום את המינוי לנווט ראשי של המשלחת וגם צלמת ראשית אחרי שהמצלמה שהייתה אצלי עפה באויר ונחתה בחתיכות. לנהוג לא קיבלה פן תשרוף את הקלאצ'

ב', יש שם כל כך מעט כבישים שאין ממש איפה להתברבר

חדי העין ודאי יבחינו בצנצנת הקויאר האדום. זה לא הקויאר ש"רגילים" אליו מהים הקאספי, עם הביצים הענקיות ושאפשר להשיג רק עם פרוטקציה מאיזה פונקציונר בכיר בממשלת אירן והמחיר שלו לפי המשקל בזהב, אלא זה קויאר "ארקטי" מביצים של מרלוזה או דג דומה שאפשר להשיג בכל סופר







ככקוריוז בשוליים, את הסוויסטול לא הוצאתי מהתרמיל אפילו פעם אחת. הוונגר היה יותר שימושי: לאשה נשברו כמה ציפורניים והיה צריך לעשות להם "פחחות וצבע" בשטח. פותחן השימורים עזר מאד גם, והפותחן של וונגר "פי אלף" יותר טוב משל וויקטורינוקס

דוד

[stuner]

ושאר הנוזלים בעלי הנוכחות
קבל ח"ח על כתיבה שמעבירה את התחושות עד לכאן,גם הצילומים משקפים את
האירוע ונהנתי להתעמק בהם,,,אהבתי.
בנושא הסכינים עצמם אינני מבין גדול אך הם יפים בעיניי.
קבל תיסלם אמיתי

[SAAM007]

ככקוריוז בשוליים, את הסוויסטול לא הוצאתי מהתרמיל אפילו פעם אחת. הוונגר היה יותר שימושי: לאשה נשברו כמה ציפורניים והיה צריך לעשות להם "פחחות וצבע" בשטח. פותחן השימורים עזר מאד גם, והפותחן של וונגר "פי אלף" יותר טוב משל וויקטורינוקס
דוד

איזה פותחן השתמשת ?
בזה ?

או ב"חדש":


הפותחן ה"חדש" של וונגר (תמונה 2) הוא כמו הישן של ויקטורינוקס. לויקטורינוקס יש את הפותחן שלהם שהוא מוגן בפטנט.
בכל הפותחנים (רגילים וגם אלו שבשאר האולרים) אתה פותח את קופסאת השימורים כאשר אתה מזיז את האולר לכיוון הגוף שלך (עם כיוון השעון. או לסובב את הקופסא נגד כיוון השעון).
עם הפותחן של ויקטרוינוקס אתה פותח את את הקופסא בכך שאתה דוחף את האולר החוצה מהגוף שלך - התנועה היא יותר טבעית ויש לך יותר כוח להפעיל בפתיחה.

כמה שזה מצחיק אבל בבית אני פותח קופסאות שימורים עם אולר של ויקטורינוקס ולא עם הפותחן הרגיל. לוקח לי הרבה פחות זמן לפתוח את הקופסאות וגם השוליים שנשארים הם ממש קטנים בניגוד לשוליים שנשארים עם פותחן רגיל ואם זה קופסא של מלפפונים חמוצים או תירס גמדי שאתה "דוחף" את היד להוציא אחד על מנת לאכול זה יכול להיות ההבדל בין יד עם חתכים לבין יד ללא חתכים.

יש איזה סיפור שרץ בפורומים שאומר שהיה איזה בחור שעשה תחרות פתיחת קופסאות שימורים עם אולר של ויקטורינוקס מול משהו שפתח עם פותחן חשמלי והבחור עם האולר של ויקטורינוקס ניצח. אני לא ידע כמה זה באמת נכון אבל אני מאמין שזה אפשרי.


עכשיו בחזרה לנושא. סכינים יפים מאוד במיוחד הסכין "לנשים"

[Guest]

אהבתי את התמונות ואת התיאורים

תודה ששיתפת אותנו!!

[SiDi]

עושה רושם שנהנית בטיול תודה ששיתפת אותנו.
ובקשר לסכינים הסטרומנג יפהפיה.
ולתחרות גם אני חושב שהפותחן של ויקטורינוקס ינצח.

[dBu24]

רגע, רגע.... !

היה לי פעם וונגר עם הסוג הישן שבאמת היה קאטסטרופה מהלכת. החדש זה עולם אחר לגמרי ואכן משאיר שוליים חלקות פיקס. את הפותחן החדש של וויקטורינוקס אני לא אוהב. נראה לי קצת מסורבל.

הפותחן ההכי טוב בכל הזמנים הוא זה המתקפל ממנות הקרב: אין לו מתחרה. נקודה

באשר לבירות ושאר VITAL FLUIDS, האמת היא שבעקבות טיפ על מחירי ה"בוז" בנורווגיה, קניתי איזה בקבוקון של בורבון כאן בנתב"ג. הוחרם בנתב"ג ווינה. גררררררררר. אנטישמים ארורים.

מצד שני, בירה היא תמיד טובה ולא היה כל כך קר שם: מינימום 5 מתחת לאפס, ובגלל היובש הקיצוני שם, לא מרגישים קר.

בירה שותים לאט עם האוכל ונהנים ממנה הרבה זמן. הבירות שם טובות ולא מרות או מתקתקות. יין מקומי אין שם והכל מיובא. היה שם יין צ'יליאני (סנטה רוסה דל פראל, למי שיודע במה מדובר....) ועוד מה שמוצאים בכל סופר רגיל בכל העולם.

לא הצטיידנו בבוז מקומי כי היהי צריך לעבור שוב דרך ווינה. חבל היה לחזור על אותה הצגה, ככה שאת הבורבון הביתה קנינו שם.

אם נהנינו? כן, בודאי. אנחנו לא מהטיפוסים של קלאב-מד אנטליה, הריווירה או קרוזים בקריבי.
מפה, מימיה ומצלמה עושים לנו את הטיול. בלי פינוקים, עם אוכל של הסופר וסוף היום בסאונה הגונה עושים לנו את היום.

היו קצת תקלות פה ושם, מעצבנות אבל לא טראגיות חו"ח, יצאני מהן וקבלנו אותם כחלק מהחוויה. יאמר כאן שלמען הבטיחות , רצוי מאד לא לצאת לבד להרפתקה שכזאות והיה קצת לחץ.

בטיול הקודם ללפלנד, השארתי לנו יומיים כדי לפצות על תקלות פוטנציאליות והייתה אחת כזאת בדרכינו לשטוקהולם ברכבת: תארו לכם שסערה מגנטית בשמש הפילה חצי מרשת החשמל בשוודיה. אם היינו בדרך לשדה התעופה, היינו אוכלים אותה, אבל רק מהרנו להגיע לשטוקהולם לבקר במוזיאון ה"וואסה" ולפגוש קולגה מענף האודיו. (הסיפור על הסערה בשמש הופיע אחר כך בעיתונים)

הפעם היינו קצת לחוצים בזמן בגלל זמינות האכסניות באזור הנורדקאפ וככה הגענו בדיוק לטיסה, עם פרפרים בבטן "מתונים"

NO RISK, NO FUN

דוד