פלדות פחות שכיחות בכותרות
Posted: 16:49 ,12 December 2011, Mon
לרגל ידיעה חדשותית הקשורה לפלדות, הרי לכם הסבר קצר על פלדות maraging:
בידיעה חדשותית על פיצוץ במפעל פלדה באירן נאמר כי ההשערה היא שהצפון-קוריאנים העבירו לאיראנים טכנולוגיה לייצור פלדות maraging, המתאימות לשימוש בצנטריפוגות, וגם במנועי טילים. עד כאן נשמע מעניין, אבל הכתבה זולגת להיבטים הפוליטיים-מדיניים ולא מתעמקת בטכנולוגיה.
פלדות maraging הן פלדות מרטנזיטיות מזדקנות - martensite aging. מה זה אומר? הפלדות מבוססות על סגסוגת דלת פחמן ועתירת ניקל (עד 25%), עם יסודות מתכתיים נוספים כטיטניום וניוביום. לאחר הייצור מחממים את הפלדה לאוסטניזציה, ומקררים באוויר. בהרכב כזה מתקבל מרטנזיט נטול פחמן, שהוא רך ומשיך ביותר. המסגסגים הנוספים מומסים במטריצה, וטרם נכנסו לעבודה. החומר במצב הזה נוח לעיבוד, גם עיבוד שבבי ובעיקר משיכה בקר או לחצנות- ניתן לייצר מיכלים דקי-דופן ללא תפר. ניתן לרדד עד להפחתת עובי של 80-90% (!) ללא פגיעה בתכונות המכניות. לאחר סיום העיבוד לצורה הסופית "מזקנים" את החלק בתנור ב- 400 עד 500 מעלות למספר שעות, במהלכן מתבדלות פאזות בין-מתכתיות (intermetallic) של הניקל והטיטניום/ניוביום. פאזות אלו מתאימות למבנה הגביש של המרטנזיט, אולם אינן מאפשרות החלקה של המישורים, וגורמות לפיכך להקשיית מתבדלים (precipitation hardening). תהליך זה עדין בהרבה מחיסום והרפיה, ומאפשר עיבוד לצורה סופית ללא חשש מעיוותים בטיפול התרמי. החוזק הגבוה נשמר גם בטמפ' עבודה של 400 מעלות לאורך זמן, וניתן להגיע לקשיות של 50-58 HRc. שימושים נפוצים הם חלקי מכונות מיוחדים העובדים בטמפ' גבוהות, ומיכלי לחץ כגון מנועי רקטות וטילים של דלק מוצק.
אז אם זה כ"כ טוב- למה לא עושים מזה סכינים? הסיבה העיקרית היא חסרונם של קרבידים המייצבים את חוד הלהב. העדרם גורם לאי-עמידות בשחיקה והחזקת חוד גרועה.
זו הייתה הודעתי ה-600 בפורומים.
בידיעה חדשותית על פיצוץ במפעל פלדה באירן נאמר כי ההשערה היא שהצפון-קוריאנים העבירו לאיראנים טכנולוגיה לייצור פלדות maraging, המתאימות לשימוש בצנטריפוגות, וגם במנועי טילים. עד כאן נשמע מעניין, אבל הכתבה זולגת להיבטים הפוליטיים-מדיניים ולא מתעמקת בטכנולוגיה.
פלדות maraging הן פלדות מרטנזיטיות מזדקנות - martensite aging. מה זה אומר? הפלדות מבוססות על סגסוגת דלת פחמן ועתירת ניקל (עד 25%), עם יסודות מתכתיים נוספים כטיטניום וניוביום. לאחר הייצור מחממים את הפלדה לאוסטניזציה, ומקררים באוויר. בהרכב כזה מתקבל מרטנזיט נטול פחמן, שהוא רך ומשיך ביותר. המסגסגים הנוספים מומסים במטריצה, וטרם נכנסו לעבודה. החומר במצב הזה נוח לעיבוד, גם עיבוד שבבי ובעיקר משיכה בקר או לחצנות- ניתן לייצר מיכלים דקי-דופן ללא תפר. ניתן לרדד עד להפחתת עובי של 80-90% (!) ללא פגיעה בתכונות המכניות. לאחר סיום העיבוד לצורה הסופית "מזקנים" את החלק בתנור ב- 400 עד 500 מעלות למספר שעות, במהלכן מתבדלות פאזות בין-מתכתיות (intermetallic) של הניקל והטיטניום/ניוביום. פאזות אלו מתאימות למבנה הגביש של המרטנזיט, אולם אינן מאפשרות החלקה של המישורים, וגורמות לפיכך להקשיית מתבדלים (precipitation hardening). תהליך זה עדין בהרבה מחיסום והרפיה, ומאפשר עיבוד לצורה סופית ללא חשש מעיוותים בטיפול התרמי. החוזק הגבוה נשמר גם בטמפ' עבודה של 400 מעלות לאורך זמן, וניתן להגיע לקשיות של 50-58 HRc. שימושים נפוצים הם חלקי מכונות מיוחדים העובדים בטמפ' גבוהות, ומיכלי לחץ כגון מנועי רקטות וטילים של דלק מוצק.
אז אם זה כ"כ טוב- למה לא עושים מזה סכינים? הסיבה העיקרית היא חסרונם של קרבידים המייצבים את חוד הלהב. העדרם גורם לאי-עמידות בשחיקה והחזקת חוד גרועה.
זו הייתה הודעתי ה-600 בפורומים.
