אזעקה עולה ויורדת ליוותה אותי 3 פעמים היום, משעות הבוקר ועד לכתיבת שורות אלה, לצד צלילי "בוווום" הבאים במיקבץ צמוד. בחדשות מטעמי צנזורה לא אומרים עוד דבר על מה נפל איפה, ואין לי כבר מושג מה עוד נפגע.
בינינו-גם אין לי מושג איפה מוסך הרכבת...
הטיל הראשון שנחת בחיפה בערב יום חמישי פגע קרוב לביתה של אישתי לעתיד.
הצפירה העולה ויורדת, הרגשות שצפים מילדותי בצל מלחמת המפרץ(הייתי אז בן 11), ההרגשה הכללית-הכל- אווירת מלחמה.
אבל אני לא פוחד. אני זועם.
אני זועם על כך שהממשלה נתנה לחולרות להיתחמש בטילים ולא עשתה כלום בגלל "העולם".
"עולם" יקר- בוא תנסה לחיות כמה חודשים בישראל.שבוע בשדרות, כמה ימים באשקלון, קצת נסיעות באוטובוס בתל-אביב, ואז תפתח את הפה. כשתדע על מה אתה מדבר.
אני מקווה שישראל תשטח את אירגוני הטרור לחלוטין, ושניתעורר לבוקר של יום שבו אין יותר טרוריסטים, מחבלים ושאר נבלות.
אני זועם על כך שירי טילים על שדרות זה "בסדר",וירי על אשקלון זה "לא בסדר".
ולמחרת ירי על שדרות ו אשקלון זה "בסדר", וירי על חיפה זה "לא בסדר".
טוב... מספיק גילויי דעת ממני...
ברווז חיפאי אחד,וחוות דעתו על המצב