knife.co.il

הזדמנה לי הזדמנות מעניינת מאוד:
בחור מהעבודה של אשתי יודע על מיומנותי בתחום ההשחזה, ושאל אם אוכל להשחיז לו סכין מטבח קרמית של קיוסרה.
כרגע מצבה לא מזהיר במיוחד- חוץ מהעובדה שהלהב קהה יש גם שברונים פה ושם.
לשמחתי יש לי כמה אלמנטים מיוחדים פה, ואני אנסה להשחיז את העסק הזה.
חוויות בהמשך.

רעי, אפשר תמונות של לפני ואחרי?
כמו כן הסבר מפורט על כל שלב ושלב.

פעם אחת בלבד העליתי פה תמונות, וזה לא היה נוח מי יודע מה. אני אצלם, ובכל מקרה לא רואים הרבה: הסכין לבנה לגמרי, ויהיה קשה מאוד לקבל קונטרסט כלשהו. אני אנסה בכל מקרה.

תנסה על רקע כהה.
אם אתה לא רוצה להסתבך אם העלת התמונות, שלח אותם אלי, אני אדביק אותם פה.

עבדתי בעבר עם הסכינים האלה,וגם קניתי לבקשת חברים בשלנים.כולם מלבד אחד נשברו:בנפילה אקראית,מכה במשטח או בפיתול לא זהיר בתוך בטטה! היחיד ששרד הוא סכין השף השחור שלהם שהוא קצת יותר עמיד (ויקר שלא כדרך הטבע...)כשהייתי צריך להשחיז שלחתי לחו"ל.אני מבין שאת הזירקוניום אוקסיד הקשה מאד ושביר מאד הזה אפשר להשחיז רק על יהלום-האין זאת?

זה מה שאני מנסה... להשחיז על יהלום.

הזירקוניה (זירקוניום אוקסיד) היא חומר קרמי מעניין במיוחד: לחומר יש 3 מבנים גבישיים , כל אחד מהם יציב בטווח טמפרטורות אחר. בטמפ' החדר יציב המבנה המחטני (מונוקליני), בטמפ' גבוהות יותר יציב המבנה התיבתי (טטרגונלי) ובטמפ' שמעל 1500 מעלות יציב המבנה הקובי, שהוא זהה כמעט לחלוטין ליהלום. נקודה מעניינת היא שבמעבר ממונוקליני לטטרגונלי לקובי ישנה הפחתת נפח סגולי בכל מעבר פאזה! ניתן לייצב את המבנים ה"גבוהים" בטמפ' החדר ע"י הוספת תחמוצות אחרות- המקובלת ביותר היא הוספת תחמוצת איטריום (איטריה, ולא ממשפחת הספגטי), חומר המכונה בראשי תיבות YSZ- זירקוניה מיוצבת איטריה.
כאשר מייצבים את המבנה הטטרגונלי ומייצרים ממנו משהו, אותו חפץ הוא בעל תכונה לא נפוצה ולא הגיונית עבור קרמיקה- כאשר נוצר בו סדק עקב מאמץ כלשהו, ישנה אנרגיה עודפת בקצה הסדק אשר מעודדת מעבר פאזה מטטרגונלי למונוקליני. המעבר הזה כרוך בהתנפחות (עליה בנפח הסגולי) והוא פשוט סוגר את קצה הסדק ומעכב את התקדמותו. ברור שאפשר לשבור סכין מזירקוניה, אבל זה הרבה יותר קשה מלשבור סכין מאלומינה או מסיליקון קרביד.

ולגבי ההשחזה- הזירקוניה הטטרגונלית ממנה עשוי הסכין אינה קשה כמו הזירקוניה הקובית, אבל היא עדיין קשה משמעותית מרוב הפלדות המוכרות לנו. היא עמידה למדי לשחיקה, ולכן השימוש ביהלום נראה לי פתרון הולם, למרות שייתכן שאלומינה תוכל גם היא לעשות משהו. התאזרתי בהרבה סבלנות, ואני מקווה להצליח.

אפילו על יהלום כמעט בלתי אפשרי להשחיז אותם. אני מצטרף להמלצה לשלוח ליצרן להשחזה ומוסיף המלצה שאם כבר הולכים להוציא כסף על השחזה ומשלוח דו כיווני ליצרן, אפשר להוציא את ה $50 דולר האלו על אחת מסכיני המטבח של ספיידרקו ולקבל VG10...

כמו שכתבתי בתחילה- הבחור כבר קנה את הסכין, השתמש, שחק את הלהב, ולא ישלם כנראה על משלוח הלוך-חזור והשחזה. מבחינתו זה או שאני אשחיז, או לבוידעם. אז למה לא?

פשוט חבל על הנזק והשחיקה לציוד שלך.
הבחור מהעבודה עשה טעות כאשר קנה סכין שהוא לא מסוגל לתחזק וזו רק דעתי שלא אתה צריך לשלם על הטעות שלו בשחיקה מואצת של ציוד השחזה שלבטח אינו זול.

אם אני הייתי בנעליך הייתי מסביר לו את המצב ואולי אפילו קונה לו סכין איכותית חדשה על מנת שיראה את ההבדל (במיוחד בכל הקשור להשחזה).
אוקיי, אז לא חייבים ללכת על הכי טוב שיש, אבל ב120 ש"ח יש את סכיני המטבח של וויקטורינוקס בדיזגוף סנטר (קומה 3). אחלה סכינים במחיר סביר מאוד.

ממש במקרה יש לי גישה יחסית בלתי מוגבלת ליהלומים בזמן האחרון... זמן פנוי קצת פחות. חוץ מזה- כבר המלצתי לו על סכין קונבנציונלית. השחזת הקרמיקה היא כרגע שעשוע שלי בלבד, אל דאגה- אם יימאס לי אחזיר לו במצב המקורי או בכל מצב ביניים אחר.
בכל מקרה- תודה על הדאגה!

רעי
יש לך מושג מה הסוד של הלהב הקרמי השחור (כאמור עמיד יותר ויקר).מה השוני המבני?אני הפסקתי את השימוש בלהבים האלה-כל כמה שזה מרגיש חלומי בהתחלה-כי פשוט לא יכולתי לעמוד בעלויות,באי הנוחות התחזוקתית,ובלב השבור כשנשברו בזה אחר זה

במקרה יש לי חתיכות של סיליקון ניטריד על השולחן כרגע- והוא שחור משחור.
סיליקון ניטריד ידוע כחומר עמיד בשחיקה בצורה יוצאת דופן, ומשמש למיסבים לטמפ' גבוהות. אני לא יודע בבטחון, אבל ייתכן שגם זה הגיע פנימה איכשהו.
האתר של קיוסרה לא נדיב מדי במידע טכני כגון זה... אני אנסה לברר בצינורות אחרים, זה באמת מעניין.

רעי wrote:ממש במקרה יש לי גישה יחסית בלתי מוגבלת ליהלומים בזמן האחרון... זמן פנוי קצת פחות. חוץ מזה- כבר המלצתי לו על סכין קונבנציונלית. השחזת הקרמיקה היא כרגע שעשוע שלי בלבד, אל דאגה- אם יימאס לי אחזיר לו במצב המקורי או בכל מצב ביניים אחר.
בכל מקרה- תודה על הדאגה!

יש לך גישה למה????

שכנים חביבים שלי באזור התעשיה הם יצרנים של מוצרי-השחזה מבוססי יהלום.
אם שותים איתם קפה ומפטפטים בהפסקות- אפשר לפעמים סיבוב על אחד הכלים שלהם, וביום בהיר במיוחד גם שאריות מהזבל שלהם....
יתר מזה אני לא יכול להסגיר.

עדכונים:

זה באמת עסק מטריד ביותר... אני עובד מאוד בעדינות, וזה מרגיש כאילו שאין התקדמות בכלל. ניסיתי על אבן עדינה, וזה רק החליק את פני ההשחזה. עברתי למשטח יהלומים גס יחסית, והורגש שיפור. בחנתי את הלהב במיקרוסקופ, ויש המון שברונים קטנים על הלהב. הוא כבר חותך לא רע, אבל זה עוד לא זה. נראה לי שזה ידרוש ממני עוד כמה שעות עבודה.
מבחינת תמונות- אין מה לראות. אני אנסה אולי לצלם דרך המיקרוסקופ ולהראות את השברונים בהגדלה.
עוד לא החלטתי מה עדיף- להשחיז "עם הכיוון" או "נגד הכיוון"- גרד לא נוצר בכל מקרה, ואולי דווקא לחץ על קצה הלהב יפחית את הסיכוי לשברור. מומחים יקרים- זו ההזדמנות להשפיע.

האם החומר הקרמי יכול לייצר BURR או שהוא פשוט נשבר או מתפורר?
אולי אתה לא מצליח להסיר מספיק חומר ולכן אתה לא משיג אחד כזה?

לדעתי אם אתה מחפש לעשות זאת בזמן הגיוני אז אתה חייב להתחיל על משחזת סרט, אחרת זה יקח כל כך הרבה זמן....
כמובן שבמהירות נמוכה וגרעין גבוה תוך קירור מתמיד.

יש לך פה קטע קטן על סכינים קרמיות בסוף. הם גם אומרים שלא נוצר גראד.

http://users.ameritech.net/knives/knives2.htm

לחץ רק יזיק, צריך לעבוד בעדינות ולתת ליהלום לעשות את שלו. אין מה לעשות, גם הזנים היותר טובים של להבים קרמיים עדיין מאוד מאוד שבירים ביחס לפלדה.

עדכונים:

היום מצאתי איזה שעה להתעסק עם זה.
התבוננות במיקרוסקופ הראתה לי כמה עבודה עוד יש- החורפה משובררת שברור גס גדול מרוחב שריטות ההשחזה. במבט חזיתי ניתן לראות את רוחב הקצה המשוברר.
התחלתי בהשחזה גסה על לוח פלדה עם יהלום. ירד חומר, אבל לאט לאט. רוחב הקצה הלך ופחת, אבל המבנה הגס עדיין השתמר.
עברתי לעבוד על אופן יהלום-פולימר מותאם לקרמיקה. האופן מסתובב במהירות בינונית, ומשאיר טיב שטח הרבה יותר עדין. הוא העלים לגמרי את השברור הגס. רוחב הקצה ירד כמעט לרמה שלא ניתן לראותו במיקרוסקופ. אחרי כמה וכמה מעברים גם ההשחזה נראתה טוב יותר, וגם יכולת חיתוך הנייר השתפרה (במשיכה ובדחיפה) וזה נראה ממש "כמעט". החסרון היחיד כרגע- מעבירים על הלהב אצבע וזה לא מרגיש חד! זה חותך מצוין, אבל כנראה שהמבנה (ללא גרד, לאחר השחזה על אופן עדין למדי וללא שברור נראה לעין) לא מתבטא כמו להב פלדה רגיל.
אני אמשיך עוד קצת ואראה אם יש שיפור. ניסיתי לצלם דרך המיקרוסקופ, אבל יוצא די גרוע. אולי אעלה את התמונות בכל מקרה (כולל של מתקן ההשחזה הנחמד).

רעי באיזה מיקרוסקופ אתה משתמש? באיזו הגדלה?
מאוד מעניין אותי להסתכל על ההשחזות שלי בהגדלה ולאמוד אותם ברמה הזאת כי כרגע המדד היחידי שלי היא ההרגשה באגודל...עגבניות..ופה ושם שערות במקומות נסתרים.
יש שיגידו שזאת כבר היסחפות ויכול להיות שאני אפילו אסכים, אבל בכל זאת זה צריך להיות מרתק.

לדעתי, הגיונית... אם זה לא מרגיש חד זה לא מספיק חד.
חותך מצויין זה סבבה והכל אבל חומר שהוא דק עד כדי חדות מרגיש חד נקודה.
מתכת, אבן, קרמי זה לא צריך להשפיע.
אני בעד לעבור לפוליש "לבד" במהירות גבוהה בתוספת משחה עדינה ולראות האם יש שיפור.
הסיבה לכך היא שאני חושב שהאופן וגם אבני ההשחזה מפוררות את החוד ברמה כזאת או אחרת.
חלק מהחרטים עובדים כך על סכיני חריטה ומפסלות למיניהם העשויוים מחומרים קשים ביותר.

חג שמח
ים

לגבי המיקרוסקופ- זה מכשיר תעשייתי ( מיקרוסקופ בקרת איכות דו-עיני) של לייקה, עם עיניות X10 ועצמית משתנה להגדלה מירבית של עד X40 אני חושב.
זה ממש נחמד להעריך את ההשחזות במיקרוסקופ- אין מה להגיד.

לגבי ההשחזה הספציפית- כמו שכתבתי קודם אני בעיקר השתעשעתי עם זה, ולמדתי איך זה עובד. המבטים שסייעו לי להעריך את העניין היו מבט צד שמראה את השברור על השפה, ומפט חזית שמראה את המשטח של קצה הלהב. ייתכן שיכולתי להמשיך בעדינות ולקבל משהו טיפה יותר חד. מצד שני- אני חושב שההשחזה המקורית של קיוסרה היא על אופן גס יותר, ומה שמקנה לסכין את החדות הוא דווקא השינון העדין של הלהב. אני השחזתי על אופן עדין יותר, עם גרעין קטן יותר, וטיב השטח (קרי-השינון) יצא עדין מאוד עד בלתי מורגש. גם בפלדה הרגשתי בעבר אפקט דומה כאשר נותנים פיניש-פיניש על אבן עדינה מאוד ומלטשים את הלהב מקבלים חיתוך פחות אגרסיבי (קל להערכה על עגבניות בשלות.) בפלדה יותר קל להגיע לשפה חדה ממש בגלל היכולת להשחיז גס עד לגרד, ולעלות בעדינות כשהגרד תנאי למעבר בכל שלב.



היום שלחתי את הכלי עם אשתי לבעלי להערכה. אם זה יספיק לו- מצוין.

תיקון השורה האחרונה- הכלי נשלח עם אשתי לבעליו