Posted: 1:01 ,12 January 2009, Mon
אביר
תודה על המילים החמות! בהכירי במגבלותיי בכל הנוגע ליידע רחב ומעמיק בתחום אספנות הסכינים או ייצורם ,אני משתדל לפצות בכתיבה קולחת,במעט הומור ובגישה חיובית,ומקום שאני יכול לתרום מבסיסי יידע אחרים שלי אני עושה זאת בשמחה.
ביחס לאקדחים-אמרתי את דברי,ואין אני רואה צורך להוסיף עליהם אלא אם יהיו שאלות אודות הנושאים שהעליתי.
בעניין הפרגון האוטומטי-אני שמח שמצא בית טוב, וזכה להשחזה מעולה שהיתה מעלה חיוך של קורת רוח על פני זקני החברה-אילו היתה החברה מוסיפה להתקיים.
ובתום ההקדמות-לשאלתך העיקרית:איך אני מרגיש כשאני נתפס בקלקלתי (כלומר מזויין באולר)?אני חושב שחלק מהבעיה נעוצה בקליפסים ובאולרים הטקטיים המפחידים למראה והמשוננים ,אשר החליפו את הסכין הסולידי למראה של אבותינו, שהיה פשוט מונח בכיס.אני יכול להבחין בשתי פאזות-בשנים שהייתי איש צבא, ונשאתי בגאון אקדח על חגורתי (ספרינגפילד קומנדר בקוטר 0.40 היה האחרון שבהם) לא היתה לי בעיה לשאת מגוון של סכינים בגדלים שונים, ובכללם גדולים למדי שהזכרתי מוקדם יותר בשרשור.לא חששתי מהשלטונות ,וגם חבריי ראו בזה סוג של מוזרות לא מזיקה של טיפוס "צבעוני".ועדיין חשתי שאנשים מאד לא רגועים כשאתה שולף אולר שחור גדול ופותח אותו ביד אחת.
היום, כשאני סתם שמן בלבוש מרושל וזיפים בני יומיים -שלושה ,אני הרבה יותר מודע לרגישות של הסביבה,וגם לאספקטים החוקיים ,ולכן הסכינים הפכו להיות קטנים יותר,צבעוניים וחמודים יותר והם גם מטולטלים באופני נשיאה דיסקרטיים.דבר נוסף-אני חושב פעמיים לפני שאני מוציא סכין בחברת אנשים זרים.תל אביב זה לא עמק יזרעאל,והרבה אנשים לא מגיבים לזה טוב!
תודה על המילים החמות! בהכירי במגבלותיי בכל הנוגע ליידע רחב ומעמיק בתחום אספנות הסכינים או ייצורם ,אני משתדל לפצות בכתיבה קולחת,במעט הומור ובגישה חיובית,ומקום שאני יכול לתרום מבסיסי יידע אחרים שלי אני עושה זאת בשמחה.
ביחס לאקדחים-אמרתי את דברי,ואין אני רואה צורך להוסיף עליהם אלא אם יהיו שאלות אודות הנושאים שהעליתי.
בעניין הפרגון האוטומטי-אני שמח שמצא בית טוב, וזכה להשחזה מעולה שהיתה מעלה חיוך של קורת רוח על פני זקני החברה-אילו היתה החברה מוסיפה להתקיים.
ובתום ההקדמות-לשאלתך העיקרית:איך אני מרגיש כשאני נתפס בקלקלתי (כלומר מזויין באולר)?אני חושב שחלק מהבעיה נעוצה בקליפסים ובאולרים הטקטיים המפחידים למראה והמשוננים ,אשר החליפו את הסכין הסולידי למראה של אבותינו, שהיה פשוט מונח בכיס.אני יכול להבחין בשתי פאזות-בשנים שהייתי איש צבא, ונשאתי בגאון אקדח על חגורתי (ספרינגפילד קומנדר בקוטר 0.40 היה האחרון שבהם) לא היתה לי בעיה לשאת מגוון של סכינים בגדלים שונים, ובכללם גדולים למדי שהזכרתי מוקדם יותר בשרשור.לא חששתי מהשלטונות ,וגם חבריי ראו בזה סוג של מוזרות לא מזיקה של טיפוס "צבעוני".ועדיין חשתי שאנשים מאד לא רגועים כשאתה שולף אולר שחור גדול ופותח אותו ביד אחת.
היום, כשאני סתם שמן בלבוש מרושל וזיפים בני יומיים -שלושה ,אני הרבה יותר מודע לרגישות של הסביבה,וגם לאספקטים החוקיים ,ולכן הסכינים הפכו להיות קטנים יותר,צבעוניים וחמודים יותר והם גם מטולטלים באופני נשיאה דיסקרטיים.דבר נוסף-אני חושב פעמיים לפני שאני מוציא סכין בחברת אנשים זרים.תל אביב זה לא עמק יזרעאל,והרבה אנשים לא מגיבים לזה טוב!