knife.co.il

בשישי קיבלתי אופינל מס' 8, בהחלט כלי פשוט וצנוע למראה.
ראיתי ומיששתי כאלו בעבר, אבל זה הראשון שממש יושב אצלי בכיס ונמצא בבעלותי.
הבחור שנתן לי אותו הזכיר לי לעשות לו את "הטיפול"- לילה במיץ לימון, ניגוב ייבוש וזהו.
אני, תלמיד חכם, השבתי לו "אנסה את שיטת החרדל".
הרעיון מצא חן בעיני- מריחת המשחה על הלהב, החומציות המעודנת, ניחוח המעדנייה... לפני השינה אמש פתחתי אותו ומרחתי שכבה של חרדל דיז'ון חלק וחריף במיוחד. השתדלתי ליצור כיסוי אחיד, והשארתי אותו ככה על קרש חיתוך "לנשום" ולקבל שכבת פסיבציה שחרחורת.
הבוקר קמתי, ניגבתי ושטפתי- ומסתבר שבלילה גויס האופינל לשורות הצבא הירדני, עם מראה מנומר בשחור על רקע מבהיק.
לא התבלבלתי, ומיד מילאתי כוס צרה וגבוהה במיץ לימון, והשארתי פתוח בפנים.
אחרי שעה וחצי של סיבובי בוקר חזרתי אליו, והנה הוא שחור-בהיר, בגוון אחיד ויפה (למעט כתמים כהם שנשארו מהטיפול בחרדל).
והמסקנה הזמנית היא:

לימון עושה את העבודה חלק ויפה, חרדל דורש עוד אימון.

אם היית שואל ......

אפשר לתקוע אותו בתפוח אדמה ללילה


או מלפפון



דוד

רעי
פסיבציה מהי?ומה המיוחד באופינל 8 שהפך אותו-כך נראה- ל"אולר השירות" של החברים פה? (קצת מזכיר לי את ה SPYDERCO POLICE המתכתי והמשונן,והדי מכוער לטעמי, שהיה לפני שנים פריט חובה בכיסם של חניכי קורס ירי מעשי,ובעידן שלפני האינטרנט היה כנראה מרכז רווח עצמאי אצל היבואן...)האם באמת-"אם אין לך אופינל 8 אתה לא קיים"?

אז נתחיל מהסוף:
בניגוד ליצירות מופת של הפרקטיקה שנולדו שלשום, דוגמת ספיידרקו, אופינל הוא יצרן צרפתי שמייצר את אותם האולרים בדיוק כבר מאה ומשהו שנים. הטענה היא שזו אותה הפלדה, אותו העץ ואותו העיצוב.מאז. לגבי הפלדה הפחמנית יש סיכוי שזה באמת נכון.
אם ייצא לך להחזיק ביד את האופינל הזה תבין על מה כל העניין- מס' 8 הוא פשוט גודל נוח למשתמש הגברי, מס' 7 ומטה מתאים לבעלי כף יד קטנה, ומיששתי גם מס' 10, שיצלח לבעלי יד ענקית או למשימות הדורשות להב ארוך, טיפה עבה וחזק יותר.
המבנה הוא פשוט מאין כמוהו- להב ישר עם התעגלות כלפי החוד, flaf grind בלתי מלוטש, ומנגנון נעילה המבוסס על 2 טבעות פלדת אלחלד (האחת תומכת בעץ ודרכה עובר ציר הלהב, השניה מסתובבת על הראשונה, כאשר בליטות הציר מחזיקות אותה במקומה). האולר ניתן לנעילה במצב סגור או פתוח.
יש להם כמה וכמה דגמים, חלקם ייעודיים לביצוע פעולות חקלאיות (הרכבות, חיגורים) או מיוחדות (אולרים מיוחדים לליקוט פטריות, עם מברשת על התחתית).
המחיר די זול, והתמורה מלאה.

לגבי הפסיבציה:
האולר שבידי הוא מהזן הפחמני, כלומר נוטה באופן טבעי להחליד. כדי להוריד למינימום את הנטייה הזו להחליד אפשר לגשת לבעיה בסגנון if you can't beat them- join them , ולייצר שכבת תחמוצת יציבה שתמנע את החימצון.
לא כולם יודעים, אבל לפני יותר ממאה שנה חקר POURBAIX את התכונות האלקטרוכימיות של מתכות רבות, וייצג את התוצאות בדיאגרמות הקרויות על שמו. לדיאגרמה שני צירים- ציר החומציות pH וציר מתח הקורוזיה eV. עבור כל מתכת בכל רמת חומציות ומתח קורוזיהיש צורת התחמצנות מועדפת. אם המצב המועדף הוא אי-התחמצנות, אזי באזור זה המתכת עמידה בקורוזיה.
הצורה הג'ינג'ית המתפוררת של תחמוצת ברזל איננה תחמוצת, אלא הידרוקסיד!
Fe(OH)3
החומר הזה אינו נצמד לפני הפלדה, ונוטה להתפורר ולאפשר מעבר צורונים קורוזיביים אל מתחת לפני השטח.
תחמוצת ברזל ממש FeO או Fe2O3 נוצרת בסביבה חומצית, והיא יודעת להיצמד לפלדה ולחסום ביעילות מסוימת את מעבר הצורונים הקורוזיביים. מכאן- היא הצורה שאנחנו רוצים על הלהב.
כדי לעודד את היווצרותה ולמנוע היווצרות חלודה, אפשר להשרות את הפלדה בסביבה חומצית למשך זמן מסוים. השכבה נוצרת בקצב די קבוע, ולכן אפשר לשלוט בעובי השכבה ע"י הגדרת משך החשיפה.
לאחר יצירת השכבה הפסיבית (=פסיבציה) הכלי עמיד יותר, אם כי לא לגמרי, בפני חלודה רגילה.

בסדר?

את הפטינה שלי הורשתי לאופינל 8 ע''י השחזת טוגי יחד עם אבן טבעית מלאת ברזל שמרחתי על ארקנסו BLACK
עושה את העבודה יופי.

רעי.
קרתי וראיתי את הראש הקירח של יאיר אין-אלי מול העיניים.

מענין מאד! רעי, ממש נפתח לי עולם חדש ולא מוכר ומענין עד אין קץ.

אלירן, על איזה אבן בדיוק מדובר והיכן ניתן להשיג אבנים אלו?

אוקי, אז אבן הבסיס כמובן היא הארקנסו בלאק שהיא אבן שחוצבים בארקנסו בארצות הברית
והיא הדרגה הקשה ביותר של הארקנסו
האבן השנייה "שמרחתי" על הארקנסו היא אבן שרוחו של TC השיג לי והוא מצא אותם בארץ
יש לו עורק שממנו הוא חוצב מידי פעם, אבל את מיקומו אף אחד לא יודע

מתי שאתה מורח את האבן הרכה ההיא על הארקנסו היא נמסה יחד עם המיים ונותנת שכבה בוצית על הארקנסו ומאד כיף לעבוד ככה ולהשחיז.
וזה נותן אחלה פטינה על פחמניות.
(כמובן שאפשר להסיר, אבל זה מוסיף יופי)

vini vidi vadis

מה יקרה לפלדה 01 אם נשרה אותה בלימון, האם תהיה לזה תוצאה דומה?

ואווו איזה טסובה!
אני מצפה למחר אמרתה שיש לך כמה טסובות חדשות לא?

רוחו_של_TC כתב:
http://www.sciencecompany.com/patinas/p ... rmulas.htm

נכנס למועדפים.

שתי בנות שלי דוקטורנטיות לכימיה בתל אביב.
לפני כמה חודשים כשביקשתי עזרה בהקשר לפטינות
האלו, הן כמעט התעלפו, והתרו בי בצורה חריפה שלא לנסות תהליכים כאלו ללא בקרה ולא תחת מינדף
פשוט תהליכים מסוכנים מי שלא יודע שלא יגע !!!
אפשר להשיג באלנבי בחנויות של צורפים חומרים מוכנים
אומנם לא בווריציות כאלו מגוונות , אך בטוח

כל עוד נשארים בתחום הכימיה ממצרכים ביתיים- אין חשש ממשי לחיי הפציינט.
גם אם משתמשים בכימיקלים חריפים יותר, אפשר לעבוד באוויר הפתוח, או לאלתר מנדף: עובדים כאשר מאוורר נושב מצד אחד שלך ומאחור בסביבה מאווררת.

לאיכול כימי של דגמים אני צריך להשתמש בקרוב באשלגן-ברזל-ציאניד. את זה אעשה במנדף...

vini vidi vadis

אני שואל שוב מכיוון שאין לי לא הבנה בתחום של פטינות ולא הבנה בתחום הכימיה , מה יקרה לפלדה 01 בהשרייה בלימון או בשיטת החרדל , האם היא תקבל גוון שחור או תקבל גוון חום?

O-1 steel contains 0.90% carbon 1.0%-1.4% manganese, 0.50% chrome, 0.50% nickel, and 0.50% tungsten.
דומה ל 1095 עם כמה תוספות נחמדות. יכול להיות שתקבל פתינה גם במיץ לימון. אישית הייתי מנסה חומצות יותר חזקות.
אבל כמו שרעי אמר לפני, שווה לעשות חיפוש ולמצוא את דיאגרמת POURBAIX המתאימה לפלדה זו.
כך אפשר יהיה להעריך את "חוזק" החומצה הדרושה.

vini vidi vadis

אומץ לא חסר , אני אנסה , אבל לגבי שאר חומצות אני עוד צריך להתחיל לקרוא קצת יותר כימיה , כי אין לי שמץ של מושג. החומצה היחידה שאני מכיר היא זו שפותחים איתה סתימות בצנרת ביוב

vini vidi vadis

לא ידעתי שסודה כאוסטית זה בסיס , לגבי זה ושאר הדברים הנה למדתי משהו חדש

לגבי בשר טחון אני אנסה בביקור הבא אצל משפחתי , שם יש בשר

2 הערות:

1. אני הייתי נשאר עם חומצות אורגניות, שהן גם חלשות יחסית וגם לא מאוד מרוכזות בצורתן הטבעית. חומץ, מיץ לימון, רסק פירות (הולך אצלנו חזק בבית, בעיקר אצל בתי בת ה- 7 חודשים...) הגוון משתנה ככל שמשהים יותר זמן בחומצה. צודק TC שאזורים שנבדלים בטיפול התרמי ייצרו שכבת פסיבציה קצת שונה, וזה מגניב להדגיש ככה קו חיסום (אם ישנו).
2. מסופקני אם מישהו ימצא דיאגרמת פורבה של פלדה ספציפית. עד כמה שזכרונני אינו מטעני המצרך הזה קיים עבור (או בעיקר) עבור יסודות בלבד. אני מניח שדיאגרמת פורבה של ברזל זה משהו נחמד לתלות על הקיר כשעושים נסיונות אמיתיים בחומרים אמיתיים...

ככל שהזמן יותר ארוך בהשרייה בחומצות הוא מתכהה יותר בעצם??

ככל שהזמן יותר ארוך בהשרייה בחומצות הוא מתכהה יותר בעצם??

שכבת פסיבציה תהיה יותר עבה.
רוב השינוי בצבע תראה בהתחלה, קצב התגובה הוא לא לינארי.
יכול להיות שלא תצליח להגיע לשחור אף פעם.

vini vidi vadis

מה קורה אם על הלהב ישנם כתמי חלודה ואני יוצר פאטינה עם מיץ לימון. האם החלודה תמשיך "לפעול" מתחת לציפוי ותפגע בלהב?

תודה על המידע, עכשיו הגיע הזמן לקטוף לימונים מהעץ ולארגן חומץ , וכמובן לנסות.

רעיון סה"כ לא רע על מנת ליצור הגנה מסוימת ללהב עם אחוז גבוה של פחמן .
למרות שללהבים שחיסמתי לבד עוד לא ראיתי פעם אחת שם סימן להתחלה של חלודה וזה גם מעניין אותי מדוע . למרות שאינני רוצה לפתוח פה לשטן ושלא תתחיל שם חלודה
לגבי מה שדוד ציין , ואמר תפוח אדמה , שמתי לב לזה שיש שינוי קטן באזורים שבו נגע התפוח אדמה שחתכתי איתם .

לגבי פאטינה על חלודה- לא רעיון טוב (לדעתי).
עדיף לנקות מחלודה, ולהתחיל את התהליך עם להב נקי, ולו מטעמי אסתטיקה.

בהזדמנות אני אחפש קצת מתכונים בספרות המקצועית. לפני שבועיים נחת אצלי ה- METALS HANDBOOK, ואני מוצא בו הרבה פרטים מעניינים.

להזכירכם במה התחיל השרשור-
סכיני אופינל.
פעם (מזמן מזמן) כמו שמתחילות כל האגדות, גם אני שמעתי על סכיני אופינל, וחשבתי- סתם סכין- מה ההתלהבות??
עד שנפלה לי ליד סכין, וכשחשתי את הפלדה ואופן השחזת הלהב - נדלקתי.והשתמשתי בה די הרבה .ובניתי תת אוסף עם מגוון גדלים-וסוגים.
סכין איכותית ביותר, מעולה לעבודה ,אני בעיקר אוהב את להבי פלדת הפחמן- ופחות את להבי הINOX שזה הפלדת אל-חלד בצרפתית (קיצור של אינאוקיסידבל- יענו סטיינלס ).
בתמונה שלל סכיני האופינל- שכוללים את רובם של הגדלים .(ובתמונה -כאמור- למעט הקטנה ביותר, הגדולה ביותר, והמעוקלת ביותר - כולם מפלדת פחמן)
משעשע בעיקר דגם ה13- שהוא הגדול ביותר (אחרי ה12 שזה גודל הלהב בס"מ ,עשו את ה-13 בהומור קל -כי הגודל של הלהב-23 ס"מ, ממש מתאים לכל כיס).
גם אני עשיתי בזמנו פבסיבציה עם לימון, וגם עם עגבניה, (אך אח"כ פשוט קצת שימון עם סיליקון שומר עליהם למדי -גם בלי הפסיבציה.)

אגב את החורים בעקב הידית -עשיתי אני, כשיפצור, והשחלתי בחלק שאני עובד-הולך איתו לעיתים- שרוך-
בדגם 13 זה קיים במקור עם שרוך עור.(מ1/4 פרה..)

אגב האופינל ממך משרת אותי נאמנה

מוטי ורעי
תודה על המידע ביחס לאופינל.אני חושב שראיתי אותם בעבר בחנויות בחו"ל,אולי גם החזקתי אבל לא השתמשתי.אני מבין שהם גם די זולים הלא כן?
אני לא "משתגע" על הצרפתים.כמין מחאה פרטית הפסקתי לפני כמה שנים לקנות את היינות,הגבינות והמכוניות שלהם.סבלתי אבל התגברתי!
אבל אם אתם אומרים שזה משהו שצריך לחוות פעם בחיים-אז כנראה אני צריך להזמין לעצמי איזה אופינל 8.איפה אתם ממליצים?

הסכינים הם במחירים שווים לכל נפש- ואין שוק בצרפת שלא יהיה בו מוכר סכינים שיציג למכירה אופינלים -וגם אי אילו אולרי ליול.
ואין חקלאי, או צרפתי שורשי שלא יחזיק אחד בכיס.
בארץ יתכן שיש לבחור מרמה"ש- אברר אצלו מחר ואם יש לו אעדכן.

כמה עולה אופינל 8?

אופינל 9 עלה לי 60 שח במכרז

big_k כתב:אופינל 9 עלה לי 60 שח במכרז

איפה?

לבחור קראים עמר גרטי 03-5402265 הוא מרמת השרון
בחור מאוד נחמד עם הרבה הרבה ידע בתחום הגילוף וגם מאוד רוצה לחלוק אותו עם אחרים
יש לו גם ציוד של fiskars וגם אבני השחזה של DMT

בקשר לפטינה אני עטפתי את הלהב בניר טאולט ועליו שפכתי מעט חומץ והשארתי את זה שעה ויצא נפלא

רעי כתב:אחרי שעה וחצי של סיבובי בוקר חזרתי אליו, והנה הוא שחור-בהיר, בגוון אחיד ויפה (למעט כתמים כהם שנשארו מהטיפול בחרדל).

אפשר לראות תמונות איך זה נראה?

אממממ תקשיבו חבר'ה אני לא רוצה לדבר בשם א אחד אבל אם תשימו לב לתאריך שבו נפתח השרשור הזה תבינו שהוא בן קצת יותר מ3, אז לדלות ממנו מידע זה מעולה ומבורך, לבקש תמונות קצת פחות סביר שילך...

אם כבר-
האופינלים שהעלתי בתמונה- (כולם פלדות פחמן , כי אני אוהב אותם יותר מאשר אלו הסטיינלס, או כפי שהם נקראים בשפת הצרפתים אינוקס)
נשארו באותו מצב, ללא חלודה או כתמים.
אם מנגבים, טיפה שמן סילקון צמיג, מנגבים שוב היטב- נשאר יבש ונקי., והם שנים באותו מצב.
גם עם עובדים איתם- מנגבים - וכמו חדש