מאמרים - סכינים למבינים

knife big1

סַכִּין
×
 x 

סל הקניות ריק
סל הקניות
סל הקניות ריק

גיזום וכריתת עצים הן שתי פעולות שנשמעות כאילו הן פשוטות ומהירות אך כשתראו את בעלי המקצוע מתחום הגיזום בפעולה, תבינו שזו יכולה להיות פעולת אקסטרים לא פשוטה. כולנו מכירים את הצעקה "עץ נופל!" אך מי מאיתנו באמת ראה איך מפילים עץ ומה זה דורש? הגיע הזמן ללמוד.

כלי גינון לגיזום וכריתת עצים

לפני שנתחיל לפרט את כל כלי הגיזום והכריתה צריך להבין שמדובר בשתי קבוצות כלים שונות ופעולות שונות. אמנם מבצעים אותם לרוב אותם בעלי מקצוע אך כדי לכרות עץ יש צורך ביותר ניסיון ויותר מיומנות. כדי לכרות עץ יש צורך בציוד כבד יותר כמו מסור חשמלי או מסורי עיגול, יחד עם ציוד טיפוס שכולל חבלים ורתמות. לעומת זאת לגיזום עצים יש צורך בציוד קטן יותר כמו מזמרות ומגזמות. בכל מקרה הציוד הזה אינו דבר שרואים בכל יום וכיום הגיזום והכריתה יעילות יותר מבעבר.

באלו כלים משתמשים לגיזום ולכריתת עצים?

• הכלי שכל אחד צריך להכיר הוא המזמרה. את המזמרה ודאי ראיתם בשימוש לפחות פעם אחת בחייכם ואם יש לכם גינה כנראה אתם מביניםעל מה מדובר. זהו כלי דמוי מספריים רק עבה יותר וחזק יותר, ועם הכוח שלו ניתן לחתוך ענפים קטנים עד בינוניים בלחיצת יד חזקה. המזמרה חותכת יחסית במדויק וזה השיטה הכי טובה לחתוך ענפים קטנים במקום לנסות לתלוש אותם בכוח תוך כדי סיבוב, דבר שלא תמיד מצליח, ודאי לא במדויק.

• המגזמת היא עוד אחד מהכלים הכי בסיסיים לגיזום עצים ואותה ודאי פחות יצא לכם להכיר. היא נראית כמו מסור מוזר אך היא מאוד יעילה. למעשה היא דקה וארוכה ויש לה הרבה שיניים, ויש כיום מגזמת גובה שיכולה להגיע גם לענפים גבוהים במיוחד. מה היא עושה? היא אמורה להסיר את הענפים העליונים ביתר קלות בלי שצריך לטפס גבוה על הסולם בכל פעם מחדש.

• קל מאוד לשכוח את אחד הכלים הכי בסיסיים שיש בגלל שהוא בסיסי וזהו הסולם. אם תגיעו עם כל הציוד אל העץ שאותו אתם רוצים לגזום, מהר מאוד תגלו שאתם בכלל לא יכולים להתחיל במשימה כי אין לכם כלי שאיתו תעבדו בגובה. זה הזמן להזכיר שוב שחייבים לעבוד עם הסולם שני אנשים כאשר אחד תופס אותו מלמטה, כך הבטיחות תמיד תישאר מעל לכול.

כדי לכרות עץ כבר תפגשו בציוד הרבה יותר כבד כאשר הכי מפורסם שבהם הוא המסור החשמלי. עוד קיימים מסורים שאינם חשמליים אך למעשה הם פחות בשימוש כי אין טעם להתאמץ בידיים כשיש מכונות שיעשו את העבודה בשבילנו. אמנם נראה כי השימוש במסור די מגניב ודי פשוט אך יש צורך לתפוס אותו חזק, לחתוך בזוויות מדויקות וכמובן להיות מאוד יציבים בעיקר כאשר תלויים על חבל שמוחזק על ידי מנוף, דבר שרואים בעצים גבוהים במיוחד.
לא לשכוח ציוד מגן

אנו מדברים על ציוד לגיזום עצים ומציינים מגוון רחב של כלי חיתוך אל אסור לשכוח שכלי חיתוך יכולים גם לגרום ללא מעט פציעות. אי אפשר לעבוד עם הציוד הזה בלי להצטייד בציוד מגן שכולל כפפות, קסדה וכמובן משקפי מגן. בחיתוך המאסיבי של העץ יכול להיות שנסורת תעוף היישר לתוך העין שלכם ותיצור אצלכם פגיעה לא קטנה. גם אצבעות שלכם עלולות להיות בסכנה ואפילו פגיעות קטנות של כניסת חלק עץ קטן ליד יכולה להשבית אתכם מעבודה. ציוד מגן ישמור עליכם וידאג שתתחילו ותסיימו לעבוד בריאים ושלמים, גם למקרה שתטעו.

 

חרב הינה נשק (כמו חרב קיצוץ או סיף) בעל להב ארוך המיועד לחיתוך או לנעיצה, ולרוב משמש כסמל לכבוד או סמכות. חרב הינה נשק עם ידית ועם להב ארוך וחד.

חרב הינה נשק מחודד, המורכב מעיצוב בסיסי של להב וידית. הלהב לרוב עשוי מבסיס מתכתי עד לפחות קצה חד אחד, ולרוב יהיה לו קצה מחודד לנעיצה או חורפה ארוכה לשיסוף.

הידית, הנקראת גם ניצב החרב, יכולה להיות עשויה מחומרים רבים, אך החומרים הנפוצים ביותר הם עץ, עץ מצופה בעור, עור דגים או שזור בחוטי מתכת דקים או ניצב פחדה מלופף בעור.

חלקי החרב דומים בצורה עקבית בין תרבויות שונות. הכוונה הבסיסית והפיזיות של יצירת חרבות היא דיי קבועה. סוג הנשק הזה היה בשימוש מתקופת הברונזה, כאשר יצירת הלהבים הארוכים הפכה לאפשרית בפעם הראשונה. חרבות קדומות היו עשויות מברונזה קשיחה או נחושת. הן היו קשות, אבל דיי שבירות. רק בתקופת הברזל התחילו לחשל חרבות עם אחזקת חוד טובה, וכך הן הפכו לכלי נשק חשוב. מהר מאוד, נפחים למדו כי כאשר יש כמות מספקת של פחמן -  בברזל, ניתן להפיק מתכת חדשה בעלת עמידות (או למעשה, סגסוגת) פלדה.

בעת העתיקה, היו קיימות כמה דרכים שונות להכין חרבות. אחת הדרכים שנחשבה לטובה ביותר הייתה הלחמת WOOTZ  או פלדת דמשק – הלחמת כמה חלקי מתכת שונים לכדי חרב אחת. עם הזמן, התפתחו שיטות נוספות ברחבי העולם. בדרום ומרכז אמריקה שלפני קולומבוס, כמה תרבויות הצליחו לייצר חרבות מבלי להשתמש במתכת, למשל חרבות שהלהב שלהן עשוי מעץ, ועליו מולבשות "שיני" אובסידיאן (זכוכית געשית) בקצוות לצורך גרימת נזק.

לאחר שנמצאו בשימוש כבר במשך חמשת אלפים שנה, החרבות החלו לאבד את השימוש הצבאי שלהן בסוף המאה ה-18 בשל התפתחות נשקים המבוססים על אבקת שריפה (רובים ואקדחים).

חרבות עדיין היו בשימוש, אם כי מאוד מוגבל, בקרב קצינים וכחלק מהמדים הטקסיים. כמו כן נעשה שימוש בחרבות לשיסוף בהסתערויות חיל הפרשים עדיין היו בשימוש (קטלס), אפילו בתקופה המאוחרת של מלחמת העולם השנייה, בה לעיתים גם היפנים ותושבי האיים באוקיינוס השקט השתמשו בחרבות לפרקים (חרבות קאטנה).

חלקי החרב

להב – החלק החותך בחרב הוא הלהב. בחרב בעלת קצה מחודד אחד, החלק שאינו חד הוא גב החרב. לפעמים מופיעים על הלהב חריצים. מטרתם של החריצים אינה לנקז את הדם (כפי שפעם חשבו ודראו לזה "חריץ דם"), אלא להפוך את הלהב לקל יותר ולהעניק גמישות, ובאותו הזמן לשמור על כוחו.

חוד – קצה להב החרב.

ניצב החרב – ידית החרב, מורכבת משמורת החרב, ידית האחיזה והגולה. יכולה להיות גם ציצית או קשר בסוף הידית. ידית האחיזה – החלקים בניצב החרב שהם ניתן לאחוז (הידית).

נדן – נדן הוא מקום האחסון של החרב כאשר אינה בשימוש.

עיבוי החרב (ריקאסו) – כל הצרה או עיבוי בלהב החרב, שנותר לא משויף, בדיוק מעל שמורת החרב. חלק זה משפר את יכולת המשתמש ללפות את אצבעותיו בין בסיס השמורה לבין מקום האחיזה. עיבוי החרב אינו משויף, מה שמאפשר לאצבעות להתלפף סביב השמורה לשליטה טובה יותר. בנשקים גדולים יותר, למשל בצוויהנדר הגרמנית, עיבוי החרב מכוסה בעור וניתן לתפוס אותו ביד אחת כדי לשלוט בו יותר בקלות בקרבות פנים אל פנים.

שמורת החרב – החלק בידית החרב במטרתו להגן על יד האוחז ולמנוע החלקה קדימה. היא יכולה להיות בצורת מלבן פשוט, סלסלה, דיסק שטוח או מספר צורות נוספות.

לשון הלהב (טאנג) – החלק הנסתר של הלהב שנכנס לידית. זהו חלקו של להב החרב אליו מחוברת ידית החרב. לא ניתן לראות את החלק הזה של החרב כאשר הלהב מורכב במלואו. חלקו של הלהב המשתרע מחוד הלהב ועד ידית האחיזה. החרב לרוב מוחזקת על ידי זיז המוברג אל תוך לשון הלהב מעל הגולה החותמת את תחתית ידית החרב.

לשון להב מותכת – לשון להב מסוג מתכת אחר שהותכה ללהב הקיים כהארכה.

לשון להב מסוג זנב עכבר – שיטה מודרנית יותר לייצור חרבות כולל התכה של מוט בקוטר קטן אל תוך לשון להב רגילה. השיטה הזאת הוכחה כלא יעילה כאשר חרבות מסוג זה נשברו בשל ריתוך לא מספק.

גלגל – מעין ידית מעוגלת בצורת דיסק שטוח. יכולים להיות לה מאפיינים נוספים, כמו קצוות משופעים או מרכז מורם.

גב החרב – להב שיש לו רק צד חותך אחד. לרוב מצוי בלהבים מעוקלים, כמו חרבות כבדות, פלאציון (falchion) וחרבות קיצוץ.

סלסלה – מספר מוטות פלדה ולוחיות היוצרות כלוב המדמה סלסלה מסביב לידית האחיזה (וליד האוחזת). אלה מצויות בשימוש בעיקר בחרבות סקוטיות ובחרבות סייף אירופאיות, והרעיון הוא לתת גארד משופר להגנה על כף היד במהלך לוחמה וסיוף.

ידיות אחיזה שזורות – חוטי מתכת מסובבים ומלופפים (יכולים להיות מברזל, בדיל, ברונזה, נחושת וכו'), שעוטפים את ידית האחיזה של החרב. לרוב משמש להגברת היכולת לאחוז בידית החרב. בנוסף, זהו סימן לסטטוס ועושר, כיוון שידיות האחיזה מסוג זה היו יקרות יותר לייצור.

כתף – מקטע קצר בחרב הממוקם בין הידית לבין תחילת חלקו החד של הלהב. סימן ההיכר של יוצר החרב לרוב ימצא שם.

מגן אצבעות – מוט פלדה קטן בצורת חצי סהר שיוצא משמורת החרב, ועולה במקביל לעיבוי החרב, מה שמאפשר לאוחז ללפף את אצבעותיו אל מעבר לשמורת החרב (מה שמגביר את רמת השליטה, אבל מקטין את כוח החיתוך), מבלי פחד מפני פגיעה מחרבו של היריב במידה והלהב יחליק. מגן פרקי אצבעות – מוט מעוקל שיוצא משמורת החרב לכיוון הגולה בסופה של הידית, שמטרתו למנוע פגיעה ידו של האוחז כתוצאה מהחלקת חרבו של היריב.

שקע – חריץ באמצע להב החרב המשמש כדי להקל על משקל החרב, ולשמר את הפלדה (יצירת להב רחב יותר בעזרת פחות חומר). לעיתים קרובות נקרא "חריץ הדם" על בסיס האגדה שבדקירה נוצר ואקום והחריץ מאפשר שליפה נוחה של הלהב ומבטל את הואקום שנוצר לכאורה.

לשון להב מלאה – "פול טאנג" - לשון להב שעוברת לאורך כל ידית האחיזה, ומתחברת ישירות לגולה של החרב.

האמון – ה"קווים" או מאפיינים ויזואליים אופייניים ללהבים היפנים הנוצרים על ידי צורות ההקשחה השונות (ראה למטה).

קילון – מונח מתקופת הרנסנס לשמורת החרב, המשמש לרוב כאשר דנים בחרבות סיף.

מחסום קילון – חלק מידית האחיזה של חרב הסיף היכן שמחובר המגן של האוחז בחרב (עם מוטות או טבעות). לשון הלהב גם עובר בנקודה הזו, כאשר עיבוי החרב נמצא בצד אחד, וידית האחיזה של החרב נמצאת מצדה השני.

גולה (פומל) – משקל נגדי הממוקם בסוף ידית החרב, המשמש לאיזון החרב. ניתן להשתמש בגולה גם כמכשיר להכאה.

גיאומטריית הלהב: הצורה של להב החרב, גם מהפרופיל וגם ממבטו של האוחז. זה לרוב קשור לשימושו הספציפי של הלהב, ופוטנציאלית גם כנשק. המונח רלוונטי גם לסכינים.

סוגי חרבות ושמותיהן

ישנם מאות סוגים של חרבות. הנה כמה מהסוגים הידועים ביותר:

חרב סיף – חרב אירופאית ארוכה המשמשת לדו-קרב, מיועדת לדקירה יותר מאשר לחיתוך.

חרב קטנה – חרב קצרה וקלה, צאצאית של חרב הסיף.

חרב ארוכה – חרב פיפיות ישרה ומחודדת, עם ידית אחיזה מספיק ארוכה לשימוש עם שתי ידיים.

קטאנה וואקיזשי – חרבי סמוראי יפניות, הקטאנה ארוכה יותר, יש גם טנט – שזו סכין ארוכה.

קליימור – שני סוגים של חרבות סקוטיות.

חרב כבדה – חרב בעלת קצה מפותל, מיועדת לחיתוך.

ג'יאן – חרב פיפיות סינית דקה וישרה.

דאו – חרב סינית מפותלת בעלת חוד אחד, לפעמים מתורגמת כחרב כבדה או חרב רחבה באנגלית.

גלדיוס – חרב קצרה של ליגיונרים רומים. אחת התכנונים המוצלחים של חרב בכל הזמנים.

לענפי ספורט מודרני רבים ולאומנויות לחימה יש מרכיבים המבוססים על עקרונות עתיקים של לוחמה בעזרת חרבות. ביניהם סיף, קנדו, קנג'וטסו, אייקידו וכמה גרסאות של קונג פו.

חרבות רבות במיתולוגיה, בספרות או בהיסטוריה נקראות על שם האדם שאחז בהן, או האדם שהכין אותן.

טיפולוגיה של חרבות

ישנן כמה "טיפולוגיות", או ניסיונות לסיווג של סוגי חרבות מתקופת ימי הביניים, הוויקינגים ואחרות.

יש להתחשב בכך שבעוד שהטיפולוגיות האלה משמשות להבנה המודרנית של התפתחות העיצוב של להבים וידיות, הסיווג הזה הוא הבנייה מודרנית ולא היה בשימוש בתקופה בה השתמשו בחרבות האלה.

תפקודי החרב

העובדה שלחרב יש את רוב החלקים שהוזכרו, עדיין לא אומרת שהיא תהיה חרב שמתפקדת כהלכה. גורמים רבים נכנסים לתהליך יצירת חרב שתהיה בעלת תפקוד מצוין.

חשוב מאוד שהחרב תהיה מאוזנת כראוי (מה שמשתנה בהתאם לשימוש המיועד לה ומתבטא בעיצוב החרב), ו"איזון הרמוני", כלומר – הצורה בה החרב נושאת את רעידות הלהב לאחר פעולת החיתוך או החבטה. בנוסף, חשוב (שוב, בהתאם לשימושה המיועד של החרב) שהלהב יהיה קשיח ומחוסם כראוי.

פלדת החרב

יש סוגי פלדות רבים, להלן המוכרים ביותר.

פלדת סגסוגת פשוטה:

סוג הפלדה הזה מכיל כמות קטנה של אלמנט הסגסוגת, ומורכבת בעיקר מפחמן וברזל. הפלדה לרוב מתוארת על ידי מספר בעל ארבע ספרות (כמו 10XX). שתי הספרות האחרונות משתנות לפי אחוז הפחמן בפלדה. ככל שתכולת הפחמן גדולה יותר, כך הפלדה תהיה קשיחה יותר אך גם שבירה יותר. תכולת פחמן מעל 1% הופכת את הפלדה לקשה מדי, וקשה לעבודה בחרבות ארוכות, על אף שקיימים כמה נפחים שדווקא מצליחים ליצור חרבות מפלדה מסוג זה. פלדות ידועות למשל 1045,1065,1075,1095, פלדות קפיץ 5160 ועוד.

פלדת אל-חלד:

אלו הן סוגי מתכות מודרניים המכילים תכולת כרומיום של בין 8-12% או גבוהה יותר. הכרומיום נותן לפלדה את מאפייני אל-החלד, אך הוא גם מחליש אותה. מה שגורם לפלדה מסוג זה להיות שבירה, וכאשר משתמשים בה ליצירת חרבות ארוכות, הלהבים עלולים להיסדק בקלות כאשר משתמשים בהם לחיתוך או אפילו להנפה עוצמתית. זוהי פלדה מעולה לסכינים שלא דורשים תחזוקה, אבל כדאי לזכור שהמשמעות של אל-חלד אינה חרב עמידה לחלוטין בפני חלודה, אלא עם סיכויים נמוכים יותר לכך.

תכולת כרומיום:

כרומיום בכמויות גדולות יכול להזיק לפלדת החרב (כפי שצוין למעלה), אך בכמויות קטנות יותר (מתחת לכ-5%) הוא עוזר לעדן את מרקם הפלדה, ויוצר להב יותר עמיד. זה נשמע כמו ההיפך ממה שהחומר הזה עושה בפלדת אל-חלד, אבל זה פשוט עניין של "כל המוסיף גורע".

פלדת כרום-ונדיום:

זוהי הפלדה המועדפת על ידי דל טין מאיטליה. דל טין מייצר חרבות המבוססות על חרבות אירופאיות היסטוריות, והוא נחשב ליצרן טוב מאוד. הפלדה המכילה ונדיום וכמויות קטנות של כרומיום, היא יותר מעודנת במרקמה ויותר קשיחה. להבי דל טין היו בשימוש בסרטים רבים כמו לב אמיץ, המוסקטרים (סאות'לנד, שין ואודונל) ורובין הוד: נסיך הגנבים.

דמשק (דמסקוס):

המונח מתייחס לפלדת "ווטס" (WOOTZ) הודית. סוג של פלדה הידוע בשל מאפייניו המדהימים, על גבי להבי דמשק מופיע דפוס בלתי רגיל בשל יסודות שונים שנמצאים בזמן ההיתוך. זהו מונח לא רשמי לפלדה מותכת בעלת דפוס (ראה למטה), אשר מבטאת את אותם המאפיינים.

פלדה מותכת בעלת דפוס:

זהו תהליך בו לוקחים שני סוגי פלדה עם מאפיינים שונים ומתיכים אותן יחדיו כדי ליצור מוט אחד. לאחר מכן ניתן לסובב, לקפל ולהפעיל טכניקות נוספות על המוט כמו קידוח להצגת 'טיפות', כדי להעניק מראה של דפוס על גבי הפלדה. ברגע שהמוט מחושל ומשויף, ניתנת לו הטבלה בחומצה (קלנץ) שמבליטה את הדפוס ויוצרת טופוגרפיה של צורות על גבי הפלדה.

פלדה עדינה:

מונח גנרי המתאר כל סוג פלדה שאינה ניתנת להקשחה. זה קורה לרוב בפלדה מודרנית המכילה ריכוז פחמן בין 8-18% (1008 או 1018). מדובר במתכת רקיעה מספיק בשביל מעט עיבוד קר, אבל קשיחה וחזקה יותר מברזל טהור. בשל סיבה זו, היא משמשת לרוב כחומר לניצב החרב בחרבות מודרניות, גם בייצור המוני וגם בייצור אישי.

המאמר באדיבות, סכינים למבינים

 

תרסיס פלפל משמש לרוב שוטרים וסוכנויות אבטחה ברחבי העולם כדי להכניע אנשים בעלי התנהגות אלימה, או לא משתפת פעולה. גם אנשים בודדים יכולים להשתמש באמצעי זה כדי להגן על עצמם מפני תקיפות של בני אדם או חיות. השימוש בו הוא לעיתים שנוי במחלוקת.

ננתח את הסוגיה

  • ממה תרסיס פלפל מורכב?
  • מהן ההשפעות הפיזיות שמתעוררות לאחר חשיפה לתרסיס פלפל?
  • האם קיים טיפול להקלה על הסימנים?
  • מתי משתמשים בתרסיס פלפל?
  • מהם הסיבוכים שמסביב לשימוש בתרסיס הפלפל?

ממה תרסיס פלפל מורכב?

תרסיס גז פלפל הוא חומר מדמיע, כלומר גורם לעיניים להתמלא בדמעות ולכאב ופגיעה בתפקוד. תרסיס הפלפל מבוסס על שמן הידוע כפלפלת אולאורזין. פלפלת (קפסיקום), הגורם הדלקתי בשמן, הוא אותו הכימיקל שגורם לפלפלים להיות חריפים. אך בתרסיס פלפל, הוא נוכח בריכוז הרבה יותר גבוה.

מה הפער בין ריכוז הפלפלת בתרסיס פלפל לבין פלפלים רגילים במצויים בכל בית?

ה"חריפות" של תרסיס פלפל עולה אלפי מונים על החריפות של פלפל ה'חלפיניו'. החריפות של פלפל רגיל, לדוגמה, היא 0 בסולם סקוביל לחריפות פלפלים. פלפל חלפיניו הוא בין 2,500 ל-5,000 על סולם סקוביל (!).

תרסיס פלפל לעומת זאת, נע בין 2 מיליון (תרסיס לשימוש מסחרי) ל-5.3 מיליון (תרסיס לשימוש רשויות אכיפת החוק) על סולם סקוביל (!!!).

אותו חומר פעיל הוא המרכיב העיקרי גם של תרסיס נגד דובים, שמטרתו להפחית את המתקפות מצד דובים במהלך מפגש עם בני אדם.

עם זאת, הריכוז של פלפלת בתרסיס נגד דובים הוא רק 1-2 אחוז. תרסיס פלפל המשמש את רשויות אכיפת החוק, לפי דיווחים, מכיל בין 10 ל-30 אחוז חומר פעיל. כתוצאה מכך, השימוש בו יכול לעיתים תכופות נחשב לשנוי במחלוקת, במיוחד כאשר משתמשים בו נגד אזרחים מפגינים, כמו בהפגנות בוולסטריט  בשנת 2011.

תרסיס פלפל נחשב לאמצעי לפיזור הפגנות ונאסר לשימוש בזמן מלחמה על ידי סעיף I.5 של האמנה לנשק כימי.

מהן ההשפעות הפיזיות שמתעוררות לאחר חשיפה לתרסיס פלפל?

כאשר אדם בא במגע עם תרסיס פלפל, עיניו יעצמו מיד. הוא יחווה תחושה של "בעבוע" או "רתיחה", ואחריה עיוורון זמנית וכאב בעיניים. ההשפעה תימשך בין 30 ל-45 דקות, בתלות לחוזק התמיסה של התרסיס.

תרסיס פלפל יכול לשרוף גם בגרון, לגרום לצפצופים בנשימה, שיעול יבש, קוצר נשימה, הקאה ואי היכולת לנשום או לדבר.

במקרים נדירים, זה יכול לגרום לכחלון, הכחלת העור כאינדיקציה למחסור בזרימת דם או בחמצן. דום נשימה הוא גם אפשרי במצב זה.

מחקרים מצאו כי אנשים שנשמו תרסיס פלפל סבלו מלחץ דם גבוה ואף באופן קיצוני. תופעות אלה מגבירות את הסיכון לשבץ או התקף לב.

 

האם ישנו טיפול להקלה על הסימפטומים?

ישנם מגבונים מיוחדים ופתרונות שיש בידי טכנאי רפואת החירום למטרות טיפול התופעות של תרסיס פלפל. אם ריססו אותך, או שבאת במגע עם התרסיס במקרה, הצעדים הבאים יעזרו לך להקל את תחושת השריפה של תרסיס הפלפל.

היות והתרסיס מבוסס על שמן, אם העור של מישהו בא במגע עם התרסיס, מומלץ לא לגעת במקום שנפגע. הנגיעה במקום תפיץ את השמן למקומות אחרים בגוף בקלות.

אם תרסיס הפלפל נכנס לעיניים, יש למצמץ במהירות כדי להוציא אותו החוצה.

שטיפת המקום עם סבון, שמפו או סבון כלים יכולה לעזור לפרק את השמן. לאחר מכן, יש לשטוף את האזור במים. שמפו לתינוקות יכול להיות יעיל בשטיפת החומר מחוץ לעיניים.

אנשים שרוססו בתרסיס עלולים לרצות להיכנס למים אינסטינקטיבית. זה יכול לספק הקלה מסוימת, אבל היא תהיה זמנית בלבד. שמן לא מתפרק במים, זה כמו שומן על צלחת מלוכלכת, שטיפה רק עם מים לא תוריד את השמן.

מתי משתמשים בתרסיס פלפל?

מאז שנות השמונים, תרסיס פלפל שימש את המשטרה לעיתים תכופות כדי להכניע אנשים שמתנהגים בצורה אלימה או לא משתפת פעולה. המשטרה לפעמים משתמשת בתרסיס פלפל.

כאשר תרסיס פלפל מרוסס ישירות לפנים, האדם נהיה עיוור זמנית. מה שמקל על השוטרים להרחיק אותו מהמקום ולעצור אותו.

במהלך המחאה בוול סטריט, השימוש בתרסיס פלפל זכה לביקורת קפדנית מהתקשורת. סרטונים הציגו שוטרים שבאופן קבוע ריססו מפגינים לא אלימים למשך זמן ארוך, על אף שהנחיות המדינה לשימוש בספריי קובעות כי יש להשתמש בו עד למשך שנייה אחת לאדם.

טריבייה - השימוש של שוטרים בתרסיס פלפל יכול להיות שנוי במחלוקת מסיבות נוספות. מחקר של אוניברסיטת הרווארד משנת 2016 מצא כי הסבירות כי אמריקנים שחורים ירוססו על ידי המשטרה בתרסיס פלפל גבוהה ב-25% מאשר אמריקנים לבנים.

מהם הסיבוכים שמסביב לשימוש בתרסיס הפלפל?

תרסיס פלפל ידוע כנשק לא קטלני, כזה שאינו יכול להרוג. עם זאת, התרחשו מספר מקרי מוות בעקבות השימוש בו. אנשים עם אסתמה הם בסיכון גבוה יותר לסיבוכים.

בשנת 2003, דוח של משרד המשפטים מצא כי תרסיס פלפל היה גורם תורם למותם של שני אנשים מתוך 63 מקרים, בהם חשודים ששהו במעצר מתו לאחר שהיה שימוש בתרסיס פלפל בזמן מעצרם.

בשני המקרים בהם סיבת המוות הייתה קשורה ישירות לשימוש בתרסיס פלפל, שני האנשים סבלו מאסתמה.

סיבות המוות במקרים האחרים היו קשורות לשימוש בסמים, מחלות, קשיים בנשימה עקב כפיית תנוחה מסוימת – או שילוב בין כמה גורמים.

עם זאת, ממסקנות אותו הדוח "שאיפת תרסיס פלפל לבדה לא מהווה סיכון משמעותי לנשימה, גם בשילוב עם ריסון מקומי".

לא כל גודל מתאים לפעולות המטבח הבסיסיות, אז תוודאו שאתם מנסים אותה לפני שקונים. כפי שאחד העורכים שלנו אוהב לומר, סכין שף היא "כמו שותפה לריקוד". סכין שמרגישה נוחה וחיננית בידיים שלכם עלולה להרגיש מגושמת למישהו אחר.

כשאתם יוצאים לקניות כדי למצוא את סכין השף המושלמת – אחת שתגרום לכל פעולות החיתוך והקיצוץ שלכם להיות יותר מהנות, מדויקות וללא מאמץ – חשוב לזהות את ההעדפות האישיות שלכם, ולהבין שאין סכין אחת שמתאימה לכולם. יכול להיות שייקח קצת זמן עד שתמצאו את הסכין המושלמת, אבל אתם תדעו בוודאות כשתמצאו אותה.

היכן למצוא את האחת

הצעד הראשון במציאת סכין השף שתעבוד בשבילכם הוא לחפש חנויות לסכינים מקצועיות (במקום להזמין את הסכין באינטרנט בעליבבה) שמחזיקות מבחר מגוון של סכינים לדוגמה שאפשר להחזיק, או אפילו יותר טוב, לחתוך בעזרתן משהו.

אחד השפים שאנו מכירים אומר "אתם לא יכולים לקנות סכין מתוך תצוגה. אתם צריכים להרגיש אותה ולדבר עם מישהו שיכול להדריך אתכם". חפשו אנשי מכירות שיוכלו להוביל אתכם לסכין המתאימה, ואל תפלו בפח של אלה שאומרים לכם איזו סכין לקנות בלי להסביר.

עוד טיפ לקניית סכין: שמרו על ראש פתוח. איש מכירות טוב, נותן ללקוחות "לשחק" עם מבחר גדול של סכינים, מבלי להסתכל על המחיר, רק כדי לקבוע את הגודל, הצורה והמשקל שהם מעדיפים. לאחר מכן, הוא עוזר לצמצם את הבחירה לסכינים המתאימות לתקציב של הלקוח. כשתקנו את הסכין שלכם, תבררו ביחס להשחזה מקצועית, ניתן לרכוש כלי השחזה טובים ולא מאוד יקרים וניתן להשחיז אצל משחיז מקצועי.

כיצד בוחנים

בחרנו כמה מהסכינים האהובות עלינו והרצנו יותר משני תריסר ניסויים במטבח הניסוי שלנו, וחזרנו על המשימות הבאות. נסו להשתמש בסכין האהובה עליכם כדי:

לקצוץ פטרוזיליה

לחתוך בצל לקוביות

לחתוך דלורית או דלעת לפרוסות

לחתוך גזר לרצועות

לחתוך מלון

על מה להסתכל בסכין

אחיזה: ברגע שיש לכם סכין בידיים, חשוב ללמוד אחיזה נכונה, אם הסכין טובה, אתם אמורים להרגיש מיד את ההתאמה שלה. זה צריך להרגיש נוח, כמו הארכה טבעית של היד שלכם. זה צריך לנסוך בכם בטחון, ולא לעורר פחד. אם זה לא מרגיש נכון, המשיכו הלאה. אם זה מרגיש דיי טוב, תתחילו לקצוץ (או לעשות תנועות של חיתוך), ושימו לב לצורה בה אתם מגיבים למאפיינים הפיזיים של הסכין.

משקל:  כדי למצוא את המשקל האידיאלי לסכין, תצטרכו לנסות כמה וכמה סכינים. יש שמאמינים שסכין שף כבדה יותר חותכת מזון בקלות יתרה משום שהיא "נופלת" עם יותר עוצמה. אחרים מאמינים שדווקא סכין שף קלה זזה בקלות ואפשרת תמרונים יותר מדויקים. השורה התחתונה: תבחרו את הסגנון שמרגיש לכם נכון.

גודל:  סכין שף של 8 אינצ' (כ-20 ס"מ עד 21 ס"מ) היא הפופולרית ביותר בקרב בשלנים ביתיים בשל היכולת לגוון איתה. להב ארוך יותר, של 10 אינצ', יכול לחתוך יותר כמות, אבל עלול להרגיש מאיים יותר. להב בגודל 6 אינצ' יספק את אלמנט הזריזות, כמו של סכין קילוף, אבל יהיה בעל ביצועים פחות טובים כאשר מדובר בכמויות גדולות או בחיתוך של משהו גדול כמו אבטיח.

המבנה של סכין השף

הידית:  ידית טובה היא כזו שמרגישה לכם נוחה ובטוחה. אתם לא צריכים להתאמץ כדי להחזיק אותה, והיא לא אמורה להרגיש חלקלקה כשהיא נרטבת. צריך להיות מספיק מרווח בחלק התחתון שלה כדי שלא תדפקו את פרקי האצבעות כאשר אתם חותכים (גובה הלהב גם משפיע על זה). לחלק מידיות הסכין יש שקעים שמאפשרים אחיזה נוחה יותר. זה עובד לחלק מהאנשים, אבל לאחרים, השקעים מכריחים אותם לאחוז בצורה שאינה מרגישה טבעית, ולכן האחיזה נהיית קשה יותר בזוויות מסוימות, כמו כאשר חותכים חזה עוף בחיתוך פרפר או כשחותכים מלון.

הגארד/ ידית החיזוק: בעלת כינויים נוספים כמו קולר, כתף או קנה, ידית החיזוק היא החלק המתכתי העבה המהווה נקודת מפגש עבור הלהב והידית. ידית החיזוק יכולה להוסיף חוזק ויציבות לסכין, ולשמש כמגן אצבעות עבור היד המחזיקה. ישנן סכינים מחושלות שיש להן ידית אחיזה חלקית, שלא מגיעות עד לעקב הסכין (השליש התחתון של הסכין), ויש סכינים, בעיקר בסגנון יפני, שאין להן ידית חיזוק בכלל. היתרון בידית חיזוק חלקית או חסרה הוא שניתן להשחיז את הלהב במלואו, ממש עד העקב. כשתחזיקו בסכין, שימו לב לשיפוע שבין ידית החיזוק לבין הלהב. הוא יכול להיות מודגש או מדורג, אבל אף סגנון לא אמור לגרום לכם להדק את האחיזה.

העקב: אלא אם מדובר בסכין שף בסגנון יפני (ראה "מהי סכין שף בסגנון יפני?" למטה), העקב הוא החלק הרחב, העבה והכבד ביותר של הלהב. הוא נועד למשימות שדורשות כוח, כמו חיתוך עצמות, או קליפה קשה של דלעת. היזהרו מהסכינים שמוציאים צליל חלול וקהה מהעקב כאשר מנענעים אותם. העקב לא אמור להפסיק את התנועה בפתאומיות, וגם לא קעור בצורה שתגרום ללהב לקפוץ אחורה.

עמוד השדרה: זהו החלק העליון של הלהב, והוא לרוב מרובע בקצותיו. שימו לב אם הקצוות מרגישים משויפים או חדים ומחוספסים, מה שעלול להפריע לאחיזה שלכם. עמוד השדרה צריך ללכת ולהתחדד בקצה, יהיה קשה לעבוד עם קצה עבה.

מהי סכין מחושלת?

אלה סכיני שף המורכבות מפלדת אל-חלד עם % פחמן גבוה, שנעשות בדרך כלל על ידי דפיקת פטיש פלדה על מתכת שחוממה  ונמתחת מצורת קובייה ולמטיל שממנו מעצבים  להב. סכינים מחושלות מפורסמות בשל העמידות והיציבות שלהן. עם זאת, קיימים גם סכיני שף באיכות מעולה שנעשו בחיתוך לייזר מגיליונות פלדה ברמה גבוהה, וסכינים מחומרים אחרים כמו קרמיקה. ראו למטה מידע נוסף על סכינים קרמיות.

מהי סכין בסגנון יפני?

ישנו טרנד של סכינים "בסגנון יפני", ואפילו יצרני סכינים גרמניים גדולים הולכים בעקבותיו. סכין מסגנון יפנית היא לרוב קלה יותר ויש לה להב דק יותר מאשר סכינים בסגנון גרמני, מה שהופך את התמרון והחיתוך הדק לקל יותר. עם להב דק יותר, סכינים נוטות להיות חדות יותר.

אך, סכיני שף מסגנון יפני אינן הכי מתאימות לחיתוך של עוף שלם או לחיתוך דלעת, משום שאין להם את עקב הסכין העבה שדרושה למשימות כאלה. בנוסף, קצה הסכין נוטה להיות ישר (פחות קעור) מאשר הסכין הגרמני, כך שהוא לא תמיד מתנענע בצורה חלקה.

איך להשחיז ולחדד את הסכינים שלכם?

ברגע שיהיו לכם סכינים מעולות, תרצו לטפל בהן בצורה הכי טובה שיש. אתם לא צריכים לחדד את הסכינים שלכם לעיתים תכופות מדי, אבל הם כן דורשים השחזה קבועה. בסכינים למבינים תמצאו מוצרי השחזה מתאימים מחברות מקצועיות, ותוכלו לקבל הדרכה מהי הדרך הנכונה להשחיז את הסכין שלכם על פלדה, וכמו כן, להשחיז על אבן השחזה.

סכינים העשויות מקרמיקה קשה נהיים זמינים יותר ויותר במגוון צורות וגדלים – סכיני שף, סנטוקו וקילוף. אך מה שיש להן במשותף הוא הלהב הדק, המדויק והחד בצורה מדהימה. סכיני השף הקרמיות, הגדולות יותר או בסגנון סנטוקו, הן הכי מגוונות, הן הופכות פעולות קשות לקלילות – כמו חיתוך סלמון לפילטים, חיתוך סטייקים, חיתוך עגבניות רכות ומעוכות, וחיתוך ירקות בצורה דקה יותר מאי פעם. ומה שיותר מרשים, הוא שלהבים קרמיים נשארים חדים יותר זמן מאשר להבי פלדה. אך סכינים קרמיות הן עדיין יותר משלימות מאשר מחליפות את סכיני הפלדה. כמו סכינים מסגנון יפני, גם לסכינים הקרמיות אין ידית חיזוק או עקב עבה, לכן תצטרכו משהו כבד יותר כדי לחתוך דלעת, תפוחי אדמה לא מבושלים או עצמות עוף ומהרגע שאיבדו חוד לא ניתן להשחיזן.

המאמר באדיבות: סכינים למבינים

 

בימינו זה כבר לא הכרחי להסביר מהי אלה נשלפת. לא רק שישנם הרבה אנשים שנושאים אותה לשם הגנה יומיומית, אלא שהיא גם הפכה להיות ציוד נדרש לכל העוסקים באבטחה. לאחרונה, אותו המכשיר היעיל והקומפקטי נמצא בשימוש גם כאביזר להגנה ואבטחה, מה שמרחיב את שימושיו והופך אותו לכלי רב שימושי.

היתרון של האלות הטלסקופיות הוא די ברור. נשיאה של אובייקט קטן, שבתנועה מהירה יכול להפוך למוט פלדה קשיח הנותן לנתקף שמירת מרחק מהתוקף, נותן לאנשים יתרון משמעותי במקרה של עימות אלים ומסוכן.

אנשים רבים, כאמור, נושאים את האלה הטלסקופית הזה על גבי החגורה שלהם, או לפחות שמים את האלה שלהם בכיס או בתיק כאשר הם יודעים שהם יצטרכו לעבור במקומות בעייתיים או כאשר חשוך. אלות טלסקופיות נמצאות גם במקום קבוע מאחורי הדלת בדירה או ברכב כאמצעי להגנה. אין פלא, שאפילו אנשים בעלי חזות פיזית חלשה יותר יכולים להתמודד עם אנשים אגרסיביים מאוד תודות לאלה טלסקופית. המשמעות היא שהאלה הטלסקופית למעשה "מוסיפה" עשרות קילוגרמים של שרירים גם לאנשים שאינם בכושר, ולא בילו שנים באימונים בתורת לחימה. ניתן לשנות את האמרה הידועה ולומר ש"אלוהים ברא את בני האדם חלשים וחזקים, והאלה הטלסקופית טשטשה את ההבדל". הניסיון האמיתי מהרחוב מראה כי אפילו בנות קטנות וחלשות יכולות להפוך ליריבות מסוכנות כאשר יש אלה טלסקופית בידיהן.

היתרונות החד משמעיים של האלה הטלסקופית הנשלפת זוהו במהרה על ידי רשויות החוק. כיום זהו ציוד טרנדי בקרב כוחות המשטרה, לא רק בארה"ב, אלא גם באירופה. אלות נשלפות הממוקמות על החגורה, הופכות להיות חלק אינטגרלי ממדי השוטרים ברחבי העולם. אפילו במדינות אירופאיות רבות, שאף אחד לא יכול להגדיר כמדינות שאינן דמוקרטיות או כמדינות הנוטות לאלימות משטרתית, כמו – ספרד, צרפת ורבות נוספות כמו אנגליה.

גם אנגליה למרות שמרנותה הזו ידועה כבעלת ציוד מתקדם. שוטרים בריטים ('בובי'), באופן מסורתי השתמשו באלות עץ עד לפני כמה שנים, אך כיום הם הפסיקו את השימוש בהן ועברו לגרסה הטלסקופית, כך שהם נראים הרבה יותר מודרניים. מהבחינה הזאת, כל הטיעונים ההומניסטים שמתנגדים לכלי היעיל הזה, לאט לאט מאבדים מתוקפם. הציוד המודרני הזה לאחרונה החל להצליח גם במדינתנו. בדומה לכך, האלה הטלסקופית הפכה לנפוצה בקרב כוחות המשטרה. האלות הנשלפות משמשות קודם את יחידות העלית, כמו הימ"מ, את מאבטחי הנשיא וראש הממשלה ואת צוותי ההתערבות המהירה.

השימוש באלות טלסקופיות הולך ומתרחב. האלה משמשת את המאבטחים בנמל התעופה, את כוחות המשטרה המיוחדים וכוחות בילוש נוספים. כיום, הרשימה של היחידות המשתמשות במכשיר גדלה משמעותית, ולפי סימנים נוספים, רבים מהשוטרים בדרג נמוך יותר משתמשים אף הם באלה הטלסקופית במקום באלות המסורתיות. בהווה, האלות הנשלפות נמצאות בשימוש רווח על ידי שוטרי הרחוב, למשל – היחידה הממונעת למקרי חירום בפראג ועוד. אלות נשלפות רבות משמשות את פקידי המכס, משטרה צבאית ושירותי בית הסוהר. תהליך המודרניזציה הזה משפיע גם על יחידות משטרה מוניציפליות.

"לשרת ולהגן"

הסיבות שגרמו לעלייה בפופולריות של אלה טלסקופית בקרב כוחות המשטרה הינן ברורות: ממדיה הקומפקטיים. כאשר המכשיר מקופל, גודלו מאפשר נשיאה נסתרת של הכלי היעיל הזה. בתפסן המחובר לחגורה, או באפוד מבצעי – האלה המתקפלת הרבה יותר יעילה ופחות מגושמת מאשר הדור הקודם של אלות – "אלות עם ידית רוחבית" – או "אלות ד". האלה הטלסקופית, כפי שמאשרים שוטרים רבים, היא לא רק יותר "אנרגטית", אלא גם יותר גמישה. ראשית, היא לא חוסמת את הדרך כאשר אינה בשימוש, ובזמן הנשיאה שלה במצב מקופל – בהשוואה לאלה שאינה מתקפלת, שנחשבת כיום למאוד מיושנת, ושלרוב חסמה את הדרך והקשתה על תנועות כמו – כריעה, טיפוס על גדרות וסיבוב מהיר). המשמעות היא שכל שוטר יכול להחזיק אלה נשלפת בהישג יד, ברגעים בהם הוא הכי צריך אותה.

ברגעי העימות הקריטיים, האלה לא תושאר במכונית, או בלוקר שבתחנת המשטרה (כפי שהיה קורה בעבר עם אלות העץ הישנות). יתרון נוסף הוא העובדה שבמצבה המקופל, לא ניתן לזהות אותה בקלות, בעיקר על רקע מדי המשטרה הכהים. שוטר עם מכשיר דיסקרטי כמו זה על חגורתו נראה הרבה פחות מאיים מאשר שוטר המחזיק באלה גדולה ומגושמת. לפי דעת הציבור הרווחת בארצות אירופאיות, שוטרים הנושאים אלות גדולות יוצרים רושם מאוד שלילי על הציבור.

יתרה מכך, לאחר תקיפה ישירה אחת עם האלה הטלסקופית (למשל בגפיים), העימות הפיזי לרוב יפסק. זאת, לעומת עשרות מכות שהיו צריכים לתת השוטרים עם האלה הקודמת כדי לרסן אנשים (במיוחד כאשר הם תחת השפעת אלכוהול או סמים). באופן פרדוקסלי, דווקא האלה הקודמת היוותה סיכון מוגבר לפציעות רציניות, ובמקרים קיצוניים יותר אף למוות של האדם שרוסן בעזרתה. במקרים כאלה, המכות שניתנות עם אלה רגילה לרוב כוונו לראשו של היריב, מה שגרם בסופו של דבר לסיבוכים רציניים ולנזק מוחי.

זהו לא המקרה כאשר מדברים על האלה הטלסקופית. לא רק בגלל החומר ממנו היא עשויה, אבל גם בגלל העיצוב המאוזן, שגורם לכך שההשפעה על גוף היריב תהיה אחרת – ואפילו הכאה של ידו של היריב הניבה תוצאות חיוביות, ולכן לרוב אין צורך להחריף את האלימות. האלה הנשלפת, כפי שהיא נקראת בארה"ב, משמשת לא רק בשביל הכאה, אלא גם בשביל ריסון פיזי בקלות, גם נגד אדם חזק מאוד פיזית. בפועל, המשמעות היא שאפשר לרסן אדם שיכור שהוא גם מאוד גדול וחזק – מבלי לגרום לו לפגיעה בריאותית בלתי הפיכה.

יתרה מכך, אין צורך להשתמש באלה הטלסקופית בכל המקרים. לפי הניסיון הפרקטי של שוטרים רבים, מספיק שהאלה מופיעה בזירה בכדי למנוע התפתחויות נוספות באירוע, כמו הסלמת האלימות על כל ההשלכות הכרוכות בה. בתרחישים הגנתיים, האלה גורמת לכך שפסיכולוגית, התוקף מפסיק לתקוף. כאן, אנו נפגשים באפקט שנקרא "איום האלה". צליל הקליק המטאלי הטיפוסי, בליווי שליפת המכשיר, לרוב הספיק בשביל "להרגיע" את התוקף. הם לרוב כבר יודעים מה יהיו ההשלכות בשבילם אם יעשה שימוש באמצעים האלה.

 

המאמר באדיבות:  https://knive.co.il

התקרבותם של החגים עושים לנו לרוב חשק לאוכל טוב, ישיבה משותפת סביב השולחן ושיחה נעימה בין בני המשפחה. אוכל טוב משמעו בעיני רבים היא מנת בשר טובה, אשר דורשת, כפי שרבים יודעים, הכנה וחיתוך נכון ויעיל. המאמר הנוכחי נועד דווקא לסייע לכם בתחום חיתוך הבשר, לארוחות משפחתיות ובכלל. בתיאבון!

טיפים כלליים לשימוש ושימור, הנכונים לכל הסכינים:

ראשית, במידה וניתן, עדיף לנגב את הסכין מיד אחרי השימוש. חשוב לזכור כי סכינים הינם כלים רגישים יותר, היות והם מכילים חלקיקים קטנים של אוכל על הלהב, עניין אשר לא כולם מודעים אליו כראוי. בנוסף, מומלץ ביותר לעשות זאת על מנת למנוע חלד.

שנית, באופן כללי כאשר מדובר בכלי מתכת, מומלץ לא להשאיר עליהם מזון לאורך זמן מטעם החשש לריקבון ופגיעה באיכות הכלי.

שלישית- הסכין כאמור, נחשבת לכלי "עדין" יותר מכלי מטבע אחרים, ומטבע הדברים, יש לשמור על חודם, בייחוד כאשר מדובר בסכיני שף. לכן, מומלץ ביותר לחתוך את המזון על חומרים עדינים יותר בהתאם, כמו פלסטיק, עץ וכדומה, מאשר על זכוכית או מתכת אשר עשויה לפגום באיכות הלהב, גם אם בתחילה לא נרגיש זאת.

טיפים לשימוש ושימור סכיני שף בפרט

ראשית, חשוב מאוד לציין כי סכיני שף הינן נחשבות לחדות יותר מאשר סכינים רגילות ולכן יש לשמור עליהן שמירה יתרה.

שנית, סכיני השף עלולות להחליד לעיתים (גם אם אחרי שנים רבות יותר מאשר סכין המטבח הרגילה). לכן, עליכם לשטוף את הסכים עם חומרי ניקוי ייעודיים וכמובן, לנקותה מיד לאחר השימוש, ולנגבה, כאמור, על מנת למנוע חלד.

אגב, יש לנקות לכלוך קשה שעל הסכין בעזרת שימוש במים חמים בלבד, ללא הכנסה למדיח או שימוש בצמר פלדה וכדומה.

באשר להשחזה של הסכין, יש לעשת זאת על ידי מוט השחזה מיוחד אולם אם אינכם מחזיקים אחד כזה בבית (בדומה לרוב האנשים), ניתן לעשות זאת על ידי סכין נוספת, איכותית באותה המידה. אולם, מומלץ ביותר ללמוד איך לעשות זאת מכיוון שההשחזה יכולה לפגום בלהב הסכין, במידה ותעשו זאת באופן שגוי.

טיפ אחרון – מומלץ ביותר להחזיק את סכיני השף במקום מיוחד להן, כאמור הרחק מילדים, אולם גם הרחק משאר כלי המטבח. סכיני שף נועדו לשימוש ספציפי ברוב המקרים ולכן מומלץ להשתמש בהן רק לפי הצורך.

טיפ אחרון לחובבי הבשר

את הבשר יש לחתוך בעזרת סכין שף ייעודית נגד סיביו, דהיינו – למעין סטייקים (בדומה לחתיכת מלפפון ל"עיגולים"). העצה הזו היא שימושית עבור הכנת הבשר בתנור או במנגל פחמים, אולם אם בחרתם במנגל פחמים מומלץ ביותר לזכור להכין עליו רק סוגי בשר אשר נחשבים לעסיסיים יותר, מכיוון שכידוע, הבשר במנגל נוטה להתייבש ואף להתקשות במקרה ומשאירים אותו זמן רב מדי על המנגל.

שוקר חשמלי הינו מכשיר חשמלי להגנה עצמית המשתמש במתח גבוה כדי לעצור תוקפים. נגיעה באדם באמצעות חודי המכשיר תשתק אותו מידית. עם זאת, משום שעוצמת המתח החשמלי היא מאוד נמוכה, לא נגרמת פציעה רצינית או קבועה כתוצאה מכך.

כיצד עובדים אקדחי הלם?

אקדח הלם הוא חוקי (בדקו את חוקי המדינה והחוק המקומי), הוא מכשיר הימום אלקטרוני שמשחרר מתח גבוה. על ידי קירוב המכשיר לתוקף, ניתן לשתק אותו לכמה דקות ללא נזק קבוע.

אקדחי הלם לא מתבססים על עוצמת מתח גבוהה. הם מיועדים להיכנס למערכת העצבים, ולשבש את תנועת הזרמים הנוירולוגים בגוף ולשרוף את רמות הסוכר על ידי המרות לחומצה לקטית בדומה למה שקורה באימון אינטנסיבי.

המערכת הנוירו-שרירית של התוקף המומה ונשלטת על ידי המכשיר, אי התמצאות ואובדן שיווי משקל מתרחשים ויכולת השליטה הרצונית בשרירים נאבדת. אם תגעו בגוף התוקף, שום זרם לא יעבור לגוף שלכם. כשהשימוש במכשיר הימום אלקטרוני משולב עם תרסיס פלפל, מומלץ שהתרסיס יתאים לשימוש ולא יהיה דליק.

אקדח ההלם מעוצב להיכנס למערכת העצבים. הוא פולט את האנרגיה שלו לתוך השרירים בתדירות פעימות גבוהה שגורמת לשרירים לעבוד מהר מאוד, אבל לא בצורה יעילה.

מחזור העבודה המהיר מוריד את רמות הסוכר בדם על ידי המרתו לחומצה לקטית, וכל זאת תוך כמה שניות. כתוצאה מאובדן האנרגיה, קשה לנוע ולתפקד. באותו הזמן, ישנו שיבוש בתנועת הזרמים הנוירולוגים הקטנים שמטרתם לתת הוראות תזוזה לשרירים. מה שגורם לדיסאוריינטציה ולאובדן שיווי המשקל, מה שמשאיר את התוקף במצב פאסיבי ומבולבל למשך כמה דקות.

על אף שאין השפעה משמעותית על לבו או איבריו של התוקף, זה מאפשר מספיק זמן ללכת לקרוא לעזרה.

זהו נשק המיועד למגע ישיר – שלא כמו אקדח טייזר שיורה חצים המופעלים בגז למרחק של 6-10 מטרים וחוקי רק למשטרה וגופי הביטחון.

מה ההבדל בין אקדח הלם לטייזר?

באופן כללי, מגע של חצי שנייה ידחה ויבהיל את התוקף, ויגרום לכאב ולהתכווצויות שרירים. אם הוא מרפה ממך, פשוט תתרחק משם.

שניה אחת עד שתיים יכולות לגרום לעוויתות בשרירים ולמצב נפשי מבולבל. מעל 3 שניות של מגע, יכולות לגרום לאובדן שיווי משקל ושליטה על השרירים, בלבול ואובדן כושר ההתמצאות. הבינו כי 3 שניות הן דיי הרבה זמן במובנים של מאבק פיזי.

לאקדח ההלם בדרך כלל יש מתח גבוה (מה שמסוכן זה הזרם  - אמפר), אבל עוצמת המתח אינה גבוהה כדי שלא לגרום לנזק בלתי הפיך, על אף שהתהליך יכול להכאיב לתוקף עד מאוד. האדם שמקבל את ההלם עלול להיות מנוטרל עד 30 דקות.

אתם לא תהיו מושפעים מזה, גם אם תחזיקו את התוקף ביד אחת, או אם הוא מחזיק אתכם! ההלם הקיצוני לא יכול לעבור בין אנשים. אתם לא תרגישו את ההלם אם התוקף יגע בכם. אפילו אם התוקף רטוב או עומד בתוך מים, זה לא יגרום להלם לעבור אליכם. ההשפעה אפשרית רק במגע עם אקדח ההלם.

למה משמש אקדם הלם?

אקדח הלם הוא פריט הגנה עצמית שיכול לשמש כדי לעצור אדם אחר שמנסה לתקוף אתכם. אקדח ההלם משתמש במתח גבוה כדי לשתק במהירות את האדם התוקף. מטרתו להעביר את האנרגיה לתוך השרירים של האדם בתדירות פעימות גבוהה הגורמת לשרירים לעבוד בקצב מאוד מהיר, אך בצורה מאוד לא יעילה. התהליך גורם לכך שיהיה לתוקף מאוד קשה לתפקד – ובעיקר לזוז או לתקוף. התוקף ירגיש אי התמצאות ובלבול למשך זמן מסוים, אך תפקוד איבריו החיוניים לא יפגע.

רוב הדגמים מספיק קטנים כדי להתאים לתיק קטן או לכיס של מעיל או מכנסיים. דגמים רבים יכללו גם חגורה וקליפס או תושבת שמאפשרת להרכיב את האקדח על החגורה.

בשביל להשתמש באקדח הלם נגד תוקף, יש להצמיד אותו לגופו של התוקף. האלקטרודות צריכות להיות צמודות לחלק גוף שלא סביר שיזוז הרבה כמו כתף, או ירך עליונה, ולא איברים כמו יד או זרוע שיכולות לזוז מהדרך במהירות. יש להחזיק את אקדח ההלם כנגד גופו של התוקף למשך כמה שניות רצופות. יותר זמן יידרש אם מדובר באדם גדול יותר.

רוב המדינות מאפשרות שימוש במכשירים מסוג זה בתחום השיפוט שלהן, אך ישנן מדינות שמגבילות את השימוש בהם. כך בארה"ב במדינות רוד איילנד, ניו יורק, ניו ג'רזי, מסצ'וסטס, מישיגן, אילינוי, קונטיקט, חלקים ממרילנד והוואי – הן מדינות המגבילות את השימוש באקדחי הלם.  בישראל סעיף 144 לחוק העונשין קובע מהם הכלים האסורים לשימוש - "כל כלי אשר מסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות, חלק אביזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מיכל המכיל או המסוגל להכיל חומר כאמור, ולמעט גז פלפל." (טייזר אינו חוקי לאזרחים). עם זאת אחזקת שוקר בכוונה לביצוע עברה אינו חוקי  - "העושה, או מחזיק ביודעין, חומר נפץ, או מכונה, מכשיר או כל דבר שהם מסוכנים או מזיקים, בכוונה לעשות בהם פשע או עוון או כדי לאפשר לאחר שיעשה בהם פשע או עוון, דינו - מאסר שלוש שנים." (סעיף 497 לחוק העונשין).

אם אתם מטיילים, כדאי לארוז את המכשיר בכבודה הנשלחת לבטן המטוס, ולא בתיק העלייה למטוס, משום שיש סיכוי טוב שהמכשיר שלכם יוחרם אם ימצא בתיקכם ואת עלולים לשאת באחריות פלילית על פי חוקי המדינה אליהם אתם טסים. אין להכניס מכשירים מסוג זה לאזור הטרמינל של שדות תעופה. בנוסף, עדיף שלא להיות עם מכשיר מסוג זה בבניין ממשלתי – משום שגם שם יחרימו אותו.

אקדח הלם הוא מכשיר מצוין ובטוח לשימוש בכל סיטואציה שמאיימת באופן מידי על הביטחון ודורשת פעולה מהירה לנטרול התוקף. המכשיר הזה מושלם בשביל מצבים כאלה.

היסטוריה קצרה

באופן מפתיע, אקדח ההלם, או גרסה קדומה יותר שלו, קיים כבר מאז שנת 1700. אז, היתה צנצנת ליידן ששימשה להחזקת מתח חשמלי שנוצר מהצטברות סטטית.

המקל לזירוז בקר היה הראשון שנוצר מאותו קו המחשבה, והמצאתו עזרה לפיתוח עוד שיטות יעילות של מתן הלם חשמלי לא קטלני. מקלות לזירוז בקר עדיין נמצאים בשימוש בקרב חוואים גם היום!

אקדח ההלם הראשון היה למעשה כפפת הלם והשתמש בזרמים חשמליים שהגיעו מצנצנת ולתוך הכפפה. המכשיר הזה הומצא לראשונה בשנת 1930, אך מעולם לא ממש תפס. רק בשנת 1960 אקדח ההלם ממש התחיל לתפוס, באותה תקופה גם הטייזר הומצא.

המכשיר למעשה נועד לשמש כמכשיר לבטיחות במטוסים, שמאבטחי טיסה יוכלו להכניע פושעים בזמן טיסה. מאז, הטייזר הפך להיות אחד ממכשירי ההגנה העצמית הפופולריים ביותר מעולם, בעיקר משום שאשינו קטלני והינו יעיל, לא יקר וקל לשימוש.

תתגברו על הפחד מאקדחי הלם

אנשים רבים מרגישים רגש מאוד מסוים כאשר הם רואים אקדח הלם, והרגש הזה הוא פחד. הוא לרוב נובע מהחשמל. לאנשים יש פחד מולד מחשמל אפילו אם הם אף פעם לא חוו אותו. וזה לחלוטין מובן משום שחשמל יכול להרוג אותך. אקדח ההלם יכול להכאיב מאוד, אבל הוא לא קטלני. אפילו אלה שטוענים שהם משחררים מיליוני וולטים לא יהרגו אותך. זו עוצמת המתח החשמלי, ולא המתח החשמלי שיכול להרוג אותך, ובאקדחי הלם יש עוצמה של פחות מ-5 מילי-אמפר.

אם פחדתם מהמכשירים האלה לפני שקראתם את זה, אתם כבר לא צריכים לפחד. בנוסף, אם אתם מעוניינים לרכוש מכשיר כזה למטרות הגנתיות, הייתי שומר את הטיפ הזה לעצמי. אתם יכולים לתת לשאר האנשים להמשיך לפחד מהמכשיר המגן שלכם.

ההחלטה הבאה היא לבחור איזה דגם לקנות. יש הרבה גדלים, סגנונות, צבעים ורמות מתח שונות. התשובה היא: מה שהכי מתאים לכם. יכול להיות שתרצו אחד קטן בגלל שיש לכם ידיים קטנות. יכול להיות שתרצו אחד גדול כמו באטון הלם, כי אתם רוצים לעבוד כמאבטחים במועדוני לילה. בגודל טלפון סלולרי או שפתון זה מעולה אם אתם רוצים להסתיר את המכשיר. כל כמות מתח חשמלי מספיקה כדי לנטרל מישהו אם עושים זאת באזורים הנכונים.

אוקיי, עכשיו שהפחד שלכם מאקדחי הלם נעלם, ובחרתם בדגם המושלם בשבילכם או בשביל מישהו קרוב לכם. איך אתם הולכים להגן על עצמכם כאשר תותקפו?

שלושה שלבים לשימוש באקדח הלם

שלב ראשון: החזיקו את הנשק בידכם בכל סיטואציה בה תוכלו להיות מטרה קלה לתקיפה ובמקום מתאים. אני לא אומר שצריך להסתובב במקום ציבורי עם אקדח הלם ביד בזמן שאתם עושים קניות, אבל פושעים מחפשים הזדמנויות ומטרות קלות. אם אתם הולכים בחניון, חניון תת קרקעי או סתם לבד – בדרך כלל תהוו מטרה קלה. אם אתם הולכים באותם מקומות, אך עם נשק ביד, הפושט ילך לחפש מישהו אחר, פושעים מחפשים מטרה קלה.

שלב שני: אם אתם מותקפים, תבחרו שריר גדול ונסו להמם את התוקף. החזה, הבטן, כמובן שהמפשעה, הירכיים והגב הם מקומות אידיאלים להמם את התוקף. השרירים הגדולים האלה יורידו כל תוקף לרצפה מהר מאוד. עכשיו, אין לכם את כל היום כדי לבחור את השריר הנכון, אז אם יוצא שהפנים או הצוואר הם האיבר הכי קרוב אליכם, אז זה כנראה לא יום המזל שלו. בנוסף, ככל שאתם מצמידים אותו ליותר זמן, כך ההלם יהיה יעיל יותר. אחת עד שתי שניות תתפוס את תשומת הלב שלהם. שלוש עד חמש שניות תתפוס את תשומת הלב שלהם וגם תותיר אותם מבולבלים ועל הרצפה.

שלב שלישי: תסתכלו על התוקף ונסו לזכור כמה שיותר ממנו, ואז תברחו (ההגנה הטובה ביותר)! לכו לקרוא לעזרה מיד. ואם היממתם אותו מספיק זמן כדי להפיל אותו לרצפה, כנראה שייקח לו קצת זמן לברוח. ואפילו אם הוא כן בורח, כדאי שיהיו לכם פרטים לתת למשטרה. ותתקשרו למשטרה. יש אנשים שחושבים שאם התוקף ברח זה מאוחר מדי, אבל זה לא. האדם הזה יתקוף מישהו שוב, ואם לא תדווחו על זה, לא תוכלו להזהיר אנשים אחרים, ויכול להיות שהאדם הבא לא יהיה מוכן להתמודד איתו כמוכם.

אני מקווה שמאמר הזה עזר לכם, תדאגו להעביר אותו גם לאחרים. ככל שיותר אנשים ירגישו מועצמים, כך העולם יהפוך למקום בטוח יותר.

על התחביב שלי - איסוף סכינים

אני אוסף סכינים, חרבות, גרזנים, ובעצם כל סוג של נשק קר שעליו אני יכול להניח את ידי, כבר כאשר יכולתי לעמוד על דעתי - בגיל חמש או שש. בחיפוש אקראי בחדרי מצאו הוריי המבוהלים, כאשר הייתי כבן תשע או עשר כעשרים ושבע סכינים. אתם יכולים לתאר לכם את הבהלה שאחזה בהם כאשר סברו כי בנם בעל נטיות רצחניות או בעל ליקוי נפשי כזה או אחר.

מה שמשך אותי מובן רק לאלה הלוקים באותה סוג של חיבה והערכה לנשק הקר וליוצריו, והיא מידת האומנות הרבה הטמונה בחישולם של כלים אלה, בעיצוב הפשוט אך הגאוני אשר מעניק להם את הפונקציונאליות, אשר לעולם יהא לה שימוש בידיו של האדם, וביכולתם לגלם בתוכם פיסות של ההיסטוריה האנושית (לעיתים העקובה מדם) ולשאת פיסות אלה עד לזמננו אנו.

לאחר שנים של אספנות ובניית אוסף קטן אך נחמד, נודע לי כי איני בודד, וכי ישנה קבוצה שלמה של אספנים, ביניהם אנשים רציניים ביותר ובעלי אוספים, אשר חלקם ברמה בינלאומית ומכילים מגוון עצום של כלים ופרטים יפיפיים, בעלי משמעות וחשיבות היסטורית.

חלקם הגדול של אספנים אלה מאוגדים במסגרת א.נ.ק.ה שהינה עמותה לאספנים של נשק אתנוגרפי והיסטורי, אשר נפגשים כחמש פעמים בשנה למפגש איכותי ומלהיב בו מתבצעות החלפות, מכירות ומכירות פומביות של פריטים מעניינים בין החברים, וכן נשמעות הרצאות מעניינות מאוד ביחס לסוגים של סכינים וחרבות בעלי עניין מיוחד - ואכן כאן המקום להודות לשרגא לובלינסקי וליהושע גרינפלד, אשר קיבלו אותי אליהם בשמחה והכנסת אורחים, ושיתפו אותי מייד כאחד  משלהם.

עם הזמן התחביב התפתח וכיום סכינים למבינים, הינו מותג בבעלות חברה שאני בעליה, העוסקת ביבוא יצוג ושיווק של סכינים מקצועיות, וכך התחביב הפך לו לעניין רציני ביותר.

חשיבות מיוחדת באתר זה החלטתי להעניק לפורום, בו תינתן הזדמנות לחברים באתר שנרשמו, להחליף מידע לשוחח, להחליף פריטים ולהציע פריטים למכירה (במגבלות חוקי הפורום שאינו מיועד לסוחרים); כן קיימת בפורום האפשרות להעלות לאתר תמונות של פריטים למכירה והחלפה.

באתר יש מקום למידע נוסף, מאמרים ומצגות ככל שנוכל לשים ידינו על חומר כזה ואני מזמין את החברים לשלוח לי חומר מעניין, אותו אשמח להעלות תוך מתן מקום ראוי וקרדיט מתאים למחבר.

אני מקווה כי נצליח לשמור על רמה גבוהה של עניין ולעסוק בסכינים למבינים, ולגרום לכולנו עניין ושמחה תוך עיסוק בנושא אשר קרוב ללבנו כולנו.

עומר יעבץ, מנכ"ל סכינים למבינים.