מאמרים - סכינים למבינים

knife big1

סַכִּין
×
 x 

סל הקניות ריק
סל הקניות
סל הקניות ריק

פלדות אולטרה-פרימיום

אתר סכינים למבינים

כל הזכויות שמורות ®

פלדת CPM S90V – יצרן: Crucible

פלדת CPM S90V של Crucible היא המובילה בתחום העמידות בפני שחיקה ושימור החוד. כפי שתוכלו לצפות, כמות הפחמן בפלדה די גבוהה, אך הסוד האמיתי הוא כמויות הואנדיום הגבוהות, כמעט פי שלוש מאלו המצויות ב-Elmax או ב-S30V. כן, היא יקרה מאוד, וכן, ההשחזה שלה עדיין מצריכה סבלנות אין קץ, אך אף פלדה אחרת לא משמרת את החוד שלה או עומדת בפני שחיקת שפשוף כמו ה-CPM S90V. אחד מלהבי ה-CPM S90V הפופולריים ביותר כרגע הוא  940-1של Benchmade, בעל הביצועים יוצאי הדופן. אך המתינו עם ההתרגשות, חברים, כיוון שיש מתחרה לכתר והוא ה-S110V. עוד מידע עליו יגיע בקרוב...

פלדת M390 – יצרן: Bohler

ה-M390 היא אחת מפלדות-העל החדשות בשכונה, והיא מיוצרת על ידי Bohler-Uddeholm (תוצאה של מיזוג של Bohler האוסטרית ו-Uddeholm השוודית). כדי לייצר אותה משתמשים במטלורגיית אבקות, טכנולוגיה מדור שלישי. היא מיוצרת לשימוש בלהבי סכינים המצריכים עמידות מצוינת בפני קורוזיה וקשיות גבוהה מאוד, לצורך עמידות גבוהה בפני שחיקה. כרום, וולפרם, ואנדיום ומוליבנדיום נוספות לה על מנת לקדם את החדות ואת שימור החוד.  שלא כמו ב-ZDP-189, רוב הקרבידים נוצרים על ידי הואנדיום והמוליבנדיום, ולכן משאירים יותר "כרום חופשי" כדי להלחם בקורוזיה. ה-M390 מתקשה עד לHRC (קשיות רוקוול) של 60-62. Bohler מכנים את הפלדה הזו "מיקרו-נקיה", כיוון שניתן למרק אותה עד שתהפוך למראה אמיתית (Mirror polish). יחסית קשה להשחיז אותה, אך תהליך ההשחזה לא לוקח זמן רב כמו תהליך ההשחזה של ה-S90V. 581 Barrage של Benchmade הוא דוגמה במחיר סביר של M390 הפועלת במיטבה.

פלדת ה-ZDP-189 – יצרן: Hitachi

ZDP-189 של Hitachi היא עוד אחד מסוגי פלדות-העל החדשות המכילות כמויות עצומות של פחמן וכרום, ולכן קשות ברמה מגוחכת. ממוצע קשיות הרוקוול של ה-ZDP-189 הוא סביב 64 HRC, אך כמה מיצרני הסכינים הצליחו להשיג אף יותר (Spyderco), עד ל-66 HRC. כמובן, מרמות כאלו של קשיות תוכלו לצפות לשימור חוד מצויין, אך על חשבון השחזה מסורבלת מאוד. עם כמות כרום של כ-20%, תצפו כי היא תהיה חסינה מפני קורוזיה, נכון? לא נכון. הכמות העצומה של הפחמן ב-ZDP-189 בעצם "נצמדת" לכרום כדי ליצור קרבידים, ולכן נשאר פחות "כרום חופשי" שילחם בקורוזיה. אם כך, למרות שהיא גם קשה וגם קשיחה יותר מה-S30V, היא גם פחות עמידה מפני קורוזיה. כפי שתוכלו לשער, ה-ZDP-189 אינה זולה.

פלדת ה-Elmax – יצרן: Bohler

Bohler-Uddeholm האירופאים הציגו את ה-Elmax, שהיא פלדת אבקה העשויה מסגסוגת של ואנדיום-מוליבאנדיום-וכרום בכמות גבוהה, עם עמידות גבוהה במיוחד מפני שחיקה וקורוזיה. Elmax היא פלדת אל-חלד, המתנהגת, במובנים רבים, כמו פלדת פחמן. תוכלו לקבל שימור חוד מצויין וההשחזה שלה יחסית קלה, יחד עם עמידות די בריאה בפני חלודה. האם היא פלדת הסכינים "הטובה ביותר מכל הבחינות"? ייתכן שכן. נהדר לראות כי Bohler אכן מציבים תחרות בפני Crucible בימים אלו. דוגמה נהדרת של להב Elmax מצויין, הוא ה-ZT Rexford 0801.

פלדת ה-CPM 20CV – יצרן: Crucible

CPM 20CV היא הגרסה של Crucible לפלדת ה-M390 הפופולרית של Bohler, שהועתקה גם על ידי Carpenter ב-CTS-204P. כפלדת כלים המיוצרת על ידי מטלורגיית אבקה, הלקוח מקבל שילוב של עמידות מרשימה בפני שחיקה ושימור חוד, כמו גם את היתרון הנוסף של העמידות הגבוהה בפני קורוזיה בשל כמויות הכרום הגדולות. היא עדיין די חדשה בשוק, אך יצרנים כגון Benchmade כבר משתמשים ב-CPM-20CV בדגמים חדישים כמו ה556-1 Griptilian שלהם.

פלדות פרימיום

פלדת ה-CTS-XHP – יצרן: Carpenter

גם CTS-XHP של Carpenter האמריקאית היא פלדת סכינים יחסית חדשה. היא מציגה שימור להב טוב מאוד ומתקשה עד לכ-61 HRC. גם זו יצירה של מטלורגיית אבקה, במסגרתה פיתחו הטכנאים של Carpenter גרגרי אבקה עדינים מאוד, והם הסיבה לביצועים המצויינים של הפלדה. יש לה יכולת שימור חוד מעט טובה יותר מאשר זו של ה-S30V, אך היא מצריכה עבודה רבה יותר בתהליך ההשחזה. תחשבו על ה-CTS-XHP כגרסה עמידה יותר לקורוזיה של פלדת ה-D2, עם יכולת שימור חוד מעט טובה יותר. עם זאת, כמו ה-D2, לא קל להשחיז אותה, והיא עשויה להיות שבירה (נוטה להיסדקות ויכולה להישבר בקלות בנפילה פשוטה על משטח בטון או רצפה או בנפילה על אבן בשטח).

פלדת ה-CPM M4 – יצרן: Crucible

פלדת כלים בעלת ביצועים טובים מאוד, המצטיינת בקשיחות ושומרת על חודה באופן טוב יותר מכל פלדת פחמן אחרת. בדומה לכל פלדות ה-CPM, CPM M4 מיוצרת באמצעות הפטנט של Crucible, זהו תהליך מטלורגיית החלקיקים (Crucible Particle Metallurgy), המספק מוצר הומוגני, יציב וקל להשחזה באופן ניכר, בהשוואה לתהליכים המסורתיים. CPM M4 מספקת רמות מאוזנות באופן מעולה של עמידות בפני שחיקת שפשוף וקשיחות, באמצעות מנות גדולות של מולדיבניום (לכן ה"M"), ואנדיום ווולפרם, יחד עם רמות גבוהות באופן סביר של פחמן. היא מגיעה לרמת קשיחות של כ-62-64 HRC, אך שימו לב כי ה-M4 היא פלדת פחמן שאינה נחשבת פלדת אל-חלד, וככזו היא בעלת רמות נמוכות של כרום. אם כך, למרות שזו אחת מהפלדות הטובות ביותר למטרות חיתוך, יש לטפל בה היטב והיא עשויה לפתח פטינה (חלודה) עם הזמן. חלק מהיצרנים החלו לצפות אותה, והציפויים אכן עוזרים, אך הם לא ישמרו לנצח. האם היא קלה להשחזה?... אממ, לא.

פלדת ה-CPM S35VN – יצרן: Crucible

ב-2009, Crucible וכריס ריב הציגו גרסה קצת טובה יותר של פלדת ה-S30V המצויינת שלהם, וכינו אותה S35VN. על ידי שימוש במבנה גרגרים עדינים יותר, והוספת כמויות קטנות של ניוביום (לכן ה"N"), הם הצליחו להפוך את ה-S30V המרשימה לקלה יותר לייצור בעזרת מכונה, ושיפרו את הקשיחות ואת יכולת ההשחזה שלה. עם זאת, בעולם האמיתי, תמצאו כי כמעט ולא ניתן להבחין בין השתיים. רבים יטענו כי אלו סוגי פלדות הסכינים "הפופולריות" הטובות ביותר, וכי תתקשה למצוא פלדה בעלת יכולות שימור חוד, קשיחות ועמידה בפני כתמים טובות יותר, באותו המחיר.

פלדת ה-CPM S30V – יצרן: Crucible

CPM S30V של היצרן האמריקאי Crucible (המכונה, בפשטות, S30V), היא פלדה בעלת יכולת שימור חוד מצויינת, והיא מסוגלת לעמוד בפני חלודה ללא מאמץ. היא עוצבה בארצות הברית, ולעתים קרובות, משתמשים בה כדי לייצר אולרים ברמה גבוהה וסכו"ם יוקרתי. הקרבידים העשויים מואנדיום מביאים את הקשיות למטריצת סגסוגת הפלדה. בהתאם למחיר, מתייחסים לפלדה הזו, לעתים קרובות, "כאחת מפלדות להבי הסכינים הטובות ביותר עבור איזון אופטימלי בין שימור חוד, קשיות וקשיחות". שימו לב כי כיום, ל-S30V יש אחות מעט מושכת יותר, מבחינה חיצונית – ה-S35VN, והיא דומה מאוד אך קלה יותר לשימוש בידי יצרנים בשל הנוביום שהיא מכילה. ועדיין, ה-S30V די נפוצה כיום, והיא אחת מהאהובות עלינו. ספיידרקו (Spyderco) משתמשים ב-CPM-s30vn בסכינים רבות במיוחד במודלים האחרונים שלהם.

פלדות בטווח הגבוה

פלדת ה-154CM – יצרן: Crucible

פלדה יחסית קשה, הנחשבת לגרסה מעודכנת של 440C בתוספת המוליבדניום. הפלדה הזו מגיעה לשימור חוד טוב יותר, בהשוואה ל-440C, תוך שימור רמות מצויינות באופן דומה של עמידות בפני קורוזיה, למרות שיש בה פחות כרום. הקשיחות שלה סבירה, טובה מספיק לרוב השימושים, והיא משמרת את החוד די טוב. לא קשה מדי להשחיז אותה בעזרת הציוד המתאים. תוכלו למצוא אולרים איכותיים רבים, של יצרנים נחשבים כגון Benchmade או ספיידרקו (Spyderco), העשויים מפלדת 154CM. תוכלו גם למצוא את ה-154 CPM, שהיא גרסת אבקה של אותה סגסוגת, המיוצרת באופן שונה באמצעות מטלורגיית החלקיקים של Crucible. תהליך ה-CPM מייצר חלקיקי קרבידים עדינים יותר, ולכן מפיק פלדה טובה יותר, בעלת יכולת שימור חוד טוב יותר... אך ניתן, ובצדק, לטעון כי המשתמש הממוצע אינו יכול להבחין בהבדל.

פלדת ה-ATS-34 – יצרן: Hitachi

ניתן לחשוב על הפלדה הזו כמקבילה היפנית ל-154CM האמריקאית. בהתאם לכך, יש לה תכונות ומאפיינים דומים מאוד לאלו של ה-154CM, ובאופן כללי, היא מייצגת פלדה באיכות גבוהה שהפכה לפופולרית מאוד בקרב יצרני סכינים. ל-ATS-34 יש יכולת שימור חוד מצויינת, אך היא קצת פחות עמידה בפני חלודה מאשר פלדת ה-440C בעלת הדירוג הנמוך יותר.

פלדת D2 – גנרית

פלדת ה-D2 היא פלדת כלים, המכונה לעתים קרובות, "חצי-אל-חלד" או (No Stain), כייוון שהיא אינה מגיעה לכמויות המספיקות של הכרום (13%) הדרושות לפלדת אל-חלד מלאה, אך היא עדיין מספקת עמידות טובה מפני קורוזיה. מחד גיסא, פלדת ה-D2 הרבה יותר קשה מאשר פלדות אחרות בקטגוריה הזו, כגון ה-154CM וה-ATS-34, וכתוצאה מכך, היא משמרת את החוד שלה קצת יותר טוב. מאידך גיסא, היא אינה קשה כמו פלדות רבות אחרות, ובאופן אקספוננציאלי, קשה להשחיז אותה. למעשה, באמת תצטרכו להיות אמני-השחזה על מנת להגיע להצליח ולהשחיז את ה-D2 כשורה.

פלדת ה-VG-10 – יצרן: Takefu

פלדת ה-VG-10 דומה מאוד ל154CM ול-ATS-34, אך יש בה מעט יותר כרום לצורך עמידות גבוהה יותר מפני קורוזיה. היא גם מכילה ואנדיום, ולכן היא מעט קשיחה יותר מהשתיים האחרות. הייצור שלה החל לפני מספר שנים, ביפן, והיא הולכת ונחשפת לאט לאט לשוק האמריקאי על ידי יצרני סכינים מכובדים כגון ספיידרקו (Spyderco). היא קשה וחדה מאוד.

פלדת ה-H1 – יצרן: Myodo

פלדת ה-H1 של היצרן היפני Myodo מתכות, היא בעצם הפלדה הטובה ביותר מבחינת עמידות בפני קורוזיה, ואינה מחלידה כלל. היא התגלמות פלדת האל-חלד האמיתית. באופן טבעי, יש לכך מחיר, והמחיר הזה הוא שימור חוד די גרוע. אם כך, אף כי היא מצויינת לצלילה, זו לא פלדה טובה עבור רוב השימושים היומיומיים. זו פלדה מאוד יקרה.

פלדת ה-N680 – יצרן: Bohler

פלדת ה-N680 מכילה כ0.20% ניטרוגן ומעל ל17% כרום, ולכן היא עמידה במיוחד בפני קורוזיה. אם הלהב שלך עתיד לבוא במגע תכוף עם מי מלח, לדוגמה, זו הפלדה עבורך. מדובר גם בפלדה בעלת גרגירים עדינים מאוד, שיכולה לשמר קצה חד מאוד. חשוב עליה כאלטרנטיבה הזולה לפלדת ה-H1, כיוון שהיא בעלת יכולת שימור חוד סבירה, אך לא תוכל לשמר את החוד לאורך זמן כמו, לדוגמה, ה-154CM. חברת פוקס (Fox) משתמשת ב- N690 רבות, המכילה גם קובלט.

פלדות בטווח האמצעי-עליון

פלדת ה-440C הגנרית

בעבר היא נחשבה לפלדה המשובחת ביותר מבין פלדות הסכינים האמריקאיות. ה-440C היא פלדה טובה, אך כעת מאפילות עליה פלדות-על חדשות רבות. מדובר בפלדת אל-חלד, בה משתמשים, בעיקר, לייצור המוני של אולרים, והיא מהווה בחירה טובה וברת-הישג. היא די קשיחה ועמידה בפני שחיקה, והיא מצטיינת בעמידות בפני כתמים. היא מסוגלת לשמר את חודה טוב יותר מאשר מקבילתה בסדרת ה-400, 420HC, אך במחיר עמידות נמוכה יותר בפני קורוזיה. ניתן להשחיז את להבי ה-440C די בקלות. יש לה את הרמות הגבוהות ביותר של פחמן וכרום מבין הקבוצה כולה.

פלדת ה-AUS-8 – יצרן: Aichi

פלדת ה-AUS-8 מיוצרת ביפן והיא דומה מאוד לפלדת ה-440B, שהיא מעט יותר עמידה בפני חלודה וקורוזיה מאשר ה-440C, אך פחות קשה. היא גם קשיחה באופן דומה, אך אינה משמרת את החוד שלה בצורה טובה כמו חלק מפלדות הפרימיום, המכילות רמות גבוהות יותר של פחמן. זכרו, יותר פחמן גורם לקשיות רבה יותר וליכולת שימור חוד טובה יותר. קל מאוד להשחיז אותה לרמת חדות גבוהה.

פלדת ה-CTS-BD1 – יצרן: Carpenter

פלדת ה-CTS-BD1 נוצרה לבקשתה של Spyderco, והיא פלדת אל-חלד מומסת בואקום, המיוצרת על ידי Carpenter האמריקאית. הפלדה הזו דומה ל-AUS-8 ול-8Cr13MoV, אך רבים ממקמים אותה לפני שתי אלו, בהתבסס על שימור החוד הטוב שלה. יש בה מעט יותר כרום, ולכן היא גם מעט עמידה יותר בפני קורוזיה. כפלדה בעלת גרגרים עדינים, עם קרבידים קטנים יותר (חלקיקים קשים, עמידים בפני שחיקה), קל להשחיז אותה, איך היא לא משמרת את החוד לאורך זמן כמו פלדות בעלות קרבידים גדולים יותר כמו ה-VG-10.

פלדת ה-8Cr13MoV – יצרן: Ahonest

סדרת פלדות ה-MoV (או Cr) מיוצרת בסין, והיא ברת-השוואה ל-AUS-8, אף שהיא מכילה מעט פחות פחמן. בדרך כלל, תקבל תמורה טובה לכסף שלך עם הפלדה הזו, ויצרנים טובים כמו Spyderco השתלטו על תהליך הטיפול בחום שמוציא ממנה את הטוב ביותר.

פלדת ה-14C28N – יצרן: Sandvik

פלדת אל-החלד 14C28N של היצרן השוודי Sandvik נחשבת לשדרוג של פלדת ה-13C26 שלהם המצוינת למטה וכן ה-12C27. למעשה, Kershaw ביקשו מ-Sandvik  לייצר את פלדת ה-13C26 שלהם יותר עמידה בפני קורוזיה, והתוצאה הייתה ה-14C28N. במעבדה, תמצאו מעט יותר כרום ופחות פחמן ב-14C28N, אך הסוד האמיתי הוא תוספת הניטרוגן המקדמת את העמידות בפני הקורוזיה. סך הכל, מדובר בפלדה מרשימה מאוד בטווח האמצעי-עליון, וניתן להשחיז אותה עד שתהיה חדה מאוד. ייתכן כי זו הפלדה הטובה ביותר שתוכלו למצוא בסכין בעלות ייצור של מתחת ל-30$.

פלדות בטווח האמצעי-תחתון

פלדת ה-440A הגנרית

דומה ל-420HC, אך בתוספת מעט יותר פחמן, הגורם לרמות מוגברות של עמידות בפני שחיקה ושימור חוד, אך גם לתכונות אנטי-קורוזיה חלשות יותר.

פלדת ה-420HC – יצרן: Latrobe

באופן כללי, הפלדה הזו נחשבת למלכה של פלדות ה-420. ה-420HC דומה לפלדת ה-420, אך עם רמות מוגברות של פחמן (HC הם ראשי התיבות של High Carbon – רמות פחמן מוגברות) שבגינם הפלדה קשה יותר. היא עדיין נחשבת לפלדה מהטווח האמצעי-תחתון, אך היצרנים המתאימים (לדוגמה, Buck), ללא ספק יכולים להוציא את הטוב ביותר מהפלדה ברת-ההישג הזו, באמצעות שימוש בטיפולי חום איכותיים. התוצאה היא שימור חוד טוב יותר ועמידות בפני קורוזיה. למעשה, זו אחת מהפלדות העמידות ביותר בפני קורוזיה הקיימות בשוק, למרות העלות הנמוכה שלה.

פלדת ה-13C26 – יצרן: Sandvik

זו הגרסה של Sandvik לפלדת ה-AEB-L, שפותחה במקור עבור סכיני גילוח. היא דומה לפלדת ה-440A, אך יש בה שיעור גבוה יותר של פחמן ביחס לכרום, ולכן היא קצת יותר קשה ושימושית, על חשבון העמידות בפני הקורוזיה. ועדיין, בשימוש בעולם האמיתי, קשה מאוד להבדיל ביניהן והן נוטות לספק ביצועים די דומים. מאוחר יותר, Sandvik הוציאה את דגם ה-14C28N שהוא גרסה מעט משופרת של ה-13C26.

פלדת ה-1095 הגנרית 

זו פלדת הפחמן הסטנדרטית הפופולרית ביותר מסדרת ה-10 (יש בה כ-1% של פחמן). היא מציגה עמידות נמוכה בפני קורוזיה ותכונות שימור חוד ממוצעות. אם כך, למה שתרצו לרכוש את פלדת ה-1095? הפלדה הזו קשיחה מאוד ולכן עמידה בפני סדקים, קל להשחיז אותה לרמת חדות מטורפת, והיא מאוד זולה לייצור. זו הסיבה שבגינה היא מבוקשת לצורך ייצור להבים קבועים בתנאי שימוש קשים או לסכיני הישרדות שיעברו התעללות רבה יותר מאשר סכינים רגילים בשימוש יומיומי. יצרנים רבים יצפו את סכיני ה-1095 שלהם על מנת לעכב את הופעתה של הקורוזיה, אך גם טיפול פשוט בשמן יעשה את העבודה.

פלדות בטווח התחתון

פלדות ה-420 וה-420J הגנריות

פלדת ה-420 נמצאת נמוך מאוד על סולם האיכות, אך היא עדיין מהווה בחירה סבירה לשימוש כללי. היא מכילה יחסית מעט פחמן (בדרך כלל פחות מחצי אחוז), ולכן הלהב שלה רך יותר, ונוטה לאבד את החוד שלו מהר יותר מאשר להבן של פלדות איכותיות יותר. להבים המיוצרים מפלדת 420 יאבדו את הקצה החד שלהם די מהר, תוך תקופת זמן קצרה. עם זאת, היא בדרך כלל קשיחה, בעלת גמישות רבה ועמידה מאוד בפני כתמים – אך לא עמידה במיוחד מפני שחיקה. כצפוי, סכינים המיוצרות מסוג זה של פלדה הן פריטים המיוצרים בייצור המוני ונמכרים בעלות די נמוכה.

פלדת ה-AUS-6 – יצרן: Aichi

מיוצרת ביפן ומקבילה לפלדות מסדרת ה-420. פלדה רכה מאיכות די נמוכה, המכילה מעט פחמן אך עמידה מאוד בפני קורוזיה. 

מונחי יסוד בסכינים

אתר סכינים למבינים

כל הזכויות שמורות ®

בבחירת האולר הטוב ביותר, עליך להקדיש תשומת לב מיוחדת לסוג הפלדה ממנה יוצר הלהב. הפלדה היא המהות של הלהב והיא אחראית, בעיקר, על האופן שבו הסכין מתפקדת. פלדה היא סגסוגת (כלומר, תערובת) של פחמן וברזל המועשרת, לעתים קרובות, על ידי אלמנטים אחרים, על מנת לשפר מאפיינים מסויימים בהתאם לשימוש המתבקש מהסכין.

בתעשיית הסכינים, נוצרים סוגים שונים של פלדה על ידי גיוון סוגי האלמנטים הנוספים, כמו גם האופן שבו הלהב מגולגל ומחומם (כלומר, תהליך הגימור). עיין בטבלת הרכב פלדות הסכינים שלנו כדי לקרוא פרטים נוספים על האלמנטים האלו.

בסופו של דבר, סוגי הפלדה השונים בהם משתמשים על מנת לייצר להבי סכינים מציגים רמות מגוונות של חמשת התכונות המרכזיות האלו:

קשיות (Hardness)

קשיות היא היכולת לעמוד בפני עיוותי צורה במצבים של לחץ והפעלת כוח. לעתים קרובות מכנים את קשיות פלדות הסכינים ככוח, ובדרך כלל מודדים אותה באמצעות מדד רוקוול C ("HRC").

קשיחות (Toughness)

קשיחות היא היכולת לעמוד בפני נזקים כגון סדקים וחריצים כאשר נעשה שימוש במתכת בתנאי עבודה קשים. הקשיחות גם מגדירה את יכולתה של המתכת להתגמש מבלי להשבר. סדקים הם אויביה הגדולים ביותר של הסכין ואף פעם לא קל לתקן אותם. שימו לב כי ככל שהפלדה חזקה או קשה יותר, היא תהיה פחות קשיחה. כמו כן, למדידת קשיחות יש סטנדרטים הרבה פחות מובנים מאשר למדידת קשיות.

עמידות בפני שחיקה

עמידות בפני שחיקה היא היכולת של הפלדה לשאת נזקים בשל שחיקת הדבקה (adhesive) ושפשוף (abrasive). שחיקת שפשוף נוצרת כאשר משטחים רכים באים במגע עם משטחים קשיחים. שחיקת הדבקה מתרחשת כאשר פסולת נעקרת ממשטח אחד ונדבקת לשני. עמידות בפני שחיקה בדרך כלל תואמת לקשיות של הפלדה, אך היא גם מושפעת במידה רבה על ידי התרכובת הכימית הספציפית של הפלדה. בפלדות המציגות רמת קשיות שווה, הפלדה הכוללת את הכמות הגדולה ביותר של קרבידים (תחשבו על חלקיקים מיקרוסקופיים, קשים, עמידים בפני שחיקה) בדרך כלל תעמוד טוב יותר בפני שחיקה.

עמידות בפני קורוזיה

עמידות בפני קורוזיה היא היכולת להתנגד לקורוזיה כגון חלודה הנגרמת על ידי אלמנטים חיצוניים כגון לחות, רטיבות ומלח. שימו לב כי עמידות גבוהה בפני קורוזיה אינה מצריכה הקרבה של כלל ביצועי החוד.

שימור החוד

שימור החוד מייצג את תקופת הזמן שבה הלהב שומר על חדותו בתקופה של שימוש. כולם מדברים על שימור חוד בימים אלו, אך למרבה הצער, לא קיים סט סטנדרטים מוגדר למדידת שימור החוד, ורבים מהנתונים הם סובייקטיביים. עבורי, שימור חוד הוא שילוב של עמידות בפני שחיקה וחוד העומד בפני עיוותים.

למרבה הצער, כדי להגיע ל"פלדת הסכין הטובה ביותר" יש, בפשטות רבה, למקסם כל אחת מהתכונות שהזכרנו לעיל... מדובר בפשרה. הפשרה הגדולה ביותר היא האיזון של הכוח או הקשיות עם הקשיחות. את חלק מהלהבים ניתן ליצור כך שיהיו קשים במיוחד, אך הם יסדקו אם תפיל אותם על משטח קשה. לחילופין, להב יכול להיות קשיח וגמיש במיוחד, אך תתקשה לשמור על החדות שלו. כמו כן, שימו לב כי המונח "פלדת אל-חלד" הוא, לעתים קרובות, מבלבל, כיוון שכל הסוגים של הפלדה ישנו את צבעם במידה כזו או אחרת אם יחשפו לכוחות הטבע לזמן ארוך מספיק. אם תדע כיצד אתה מתכנן להשתמש בסכין, תוכל, באופן כללי, לקבוע מהי הפלדה הטובה ביותר עבורך.

פלדות הסכינים הפופולריות כיום

אלו הפלדות הנפוצות ביותר מהן מייצרים להבי סכינים כיום. אל תסחפו עם הדירוגים המשוערים, לא מדובר במדע מדויק וזו פשוט הדרך שלי לקטלג את סוגי הפלדה לקטגוריות ביצועים כלליות בהתבסס על מגוון גורמים.

סוגי פלדה נפוצים

סוגי הפלדה הנפוצים ביותר בדרך כלל נכללים בקטגוריות הבאות:

פלדת כלים – מדובר בעיקר בסגסוגות של פלדה קשה, בהן משתמשים לייצור כלי חיתוך. חלק מסוגי הפלדה הפופולריים בקבוצה זו הם D2, O1, סכינים מסדרת CPM  של Crucible (למשל, CPM 3V), ועוד סוגי פלדות מתקדמים במהירות גבוהה (High Speed Steel) כגון M4 או A2.

פלדת פחמן – באופן כללי, מיוצרת לצורך שימוש גס, עבורו הקשיחות והעמידות חשובות. הפלדה הזו נפוצה בייצור סכיני הישרדות ומצ'טות. יש להן קצה חד ובאופן יחסי, קל להשחיז אותן מחדש. הפשרה היא כי הן נוטות יותר לקורוציה, בשל כמות הכרום הנמוכה בהן. פלדת הפחמן הנפוצה ביותר לשימוש בסכינים היא 1095, אבל יש שימוש נרחב גם ב-1075 (קונדור Condor) וכן בפלדות כגון 1060.

פלדת אל-חלד – בעצם פלדת פחמן, אליה מוסיפים כרום על מנת שתוכל לעמוד בפני קורוזיה ואלמנטים אחרים המגבירים את רמות הביצועים, בדרך כלל על חשבון הקשיחות. זו ללא ספק הקטגוריה הפופולרית ביותר כיום, והיא כוללת את ה-400, 145CM, AUS, VG, CTS, MoV, Sandvik וסדרת הפלדות SxxV של Crucible. שימו לב כי על מנת שתהווה פלדת אל-חלד, על הפלדה לכלול לפחות 13% כרום.

מה הקטע עם פלדות CPM?

CPM הם ראשי תיבות של "Crucible Particle Metallurgy" – מטלורגיית החלקיקים של Crucible, שהוא תהליך לייצור פלדות כלים מאיכות גבוהה. חברת Crucible Industries האמריקאית היא היצרנית היחידה של פלדות ה-CPM, הנוצרות על ידי יציקת המתכת המותכת דרך זרבובית קטנה, שבה גז בלחץ גבוה מפצל את זרם הנוזל לתרסיס של טיפות זעירות. הטיפות מקוררות, מתמצקות לכדי אבקה ולאחר מכן עוברות תהליך הלחצה איזוסטסטית חמה (hot isostatic pressingHIP), במסגרתו האבקה מתלכדת ונדחסת. הטריק הוא כי תהליך ה-HIP מבטיח כי לכל אחד מהחלקיקים העדינים תהיה תרכובת אחידה, ללא הפרדה בסגסוגת. התוצאה של התהליך היא פלדה בעלת קשיחות ועמידות בפני שחיקה טובות יותר, אותה ניתן לטחון ולהעביר טיפול חום לצורך השפעה מקסימלית.

מה בנוגע לפלדת דמשק?

מקורה של פלדת דמשק הוא מהמזרח התיכון, מארצות כגון הודו ופקיסטן בהן השתמשו בה לראשונה כבר לפני הספירה. ניתן לזהות אותה בקלות כיוון שהיא מאופיינת בדפוס מתערבל שנגרם על ידי שילוב שני סוגי פלדה, ולכן מתייחסים אליה לעתים קרובות כפלדה "בעלת דפוס מרותך" (אין להתבלבל בינה לבין פלדת Wootz, הדומה לה בחיצוניותה בלבד). ישנם מיתוסים רבים בנוגע לחוזק וליכולות של פלדת דמשק, אך כיום היא פופולרית בעיקר בשל היופי האסתטי שלה. היא נמכרת בעיקר לאספנים.

שיקולים אחרים

זכרו, פלדת הלהב היא לא הכל. רוכשי הסכינים צריכים להזהר שלא להתעכב במחקר אחר סוג הפלדה המושלם, כיוון שבפני עצמו, הוא אינו מכתיב את האופן שבו הסכין תתפקד. ניתוח הפלדה הפך למדעי, במידה מסויימת, ולכן קל ללכת לאיבוד במבוך הנתונים הסטטיסטיים. שימו לב כי רק כיוון שלהב עשוי מפלדות פרימיום או מהטווח הגבוה ביותר אותן הזכרתי לעיל, הוא לא בהכרח יהיה טוב יותר מהפלדות הנחותות יותר. טכניקות הטיפול בחום בהן השתמש היצרן, כמו גם העיצוב של הלהב, משחקים תפקיד משמעותי בתוצאה הסופית של ביצועי הסכין!

בפועל, כל הפלדות המודרניות יתפקדו די טוב עבור רוב המשתמשים, אז תוכלו לשקול להשקיע יותר זמן בבחינת היבטים אחרים של האולר, כגון כיצד הסכין מתפקדת ומאפיינים אחרים. 

Wootz פלדת "דמשק"

היא פלדה המאופיינת בדגם של פסים או 'סדינים' של מיקרו סיבים בתוך פלדה מחושלת מסוג מרטנזיט (פלדה גבישית חזקה מאוד) או פלדה פרליטית (שילוב של שני סוגים של פלדה המחושלים יחדיו).

השם שבנושא הוא שם כללי ל"מוצר" העשוי משני סוגי פלדות. האחת רכה והשניה קשה. מחשלים את 2 הפלדות ביחד ומקפלים, מחשלים שוב ומקפלים. ואז נוצר מעין "בצק עלים" של שכבות - רכות וקשות -המשולבות אחת בשניה בקיפול. היתרון, קבלת שילוב של תכונות גמישות מהפלדה הרכה וקשיות מהפלדה הקשה.

המונח "פלדה דמשקאית" הנו רחב ביותר ומתייחס היום למספר שיטות חישול פלדה שכתוצאה מהן נכר על פני השטח (לאחר ליטוש וצריבה) דוגמא (Pattern) מסוימת. השם פלדה דמשקאית מקורו בטעות. פלדה כזו מעולם לא פותחה / נתגלתה / יוצרה בדמשק. המונח נטבע באירופה במאה- 13 והילך, כאשר סוג מסוים של פלדה כזו הגיעה לאירופה מהמזרח דרך דמשק, שהייתה תחנה חשובה בדרכי המסחר שחיברו את עולם המזרח לאירופה. פלדה הזו, שיובאה מהודו ומפרס, והוכיחה ביצועים עליונים לפלדה האירופית שבאותה תקופה הייתה באיכות נמוכה, בגלל שקיעה טכנולוגית. על פי ההיסטוריה Wootz הפלדה המסורתית מקורה בהודו לפני תחילת העידן המשותף. ככל הנראה אין עדות ארכיאולוגית של ייצור בתהליך זה בדרום הודו מאותה תקופה.

בפלדות דמשקאיות מבדילים בין שתי קבוצות עיקריות השונות מהותית בדרך ייצורה:

        א.       פלדות המבוססות על ריתוך בחישול (Forge Welding) של שניים או יותר מטילי פלדה שונים בהרכבם והמפותלים שזורים ומרוקעים יחד. ליטוש פני השטח וצריבתו מדגישים את הבדלי הגוונים שבין סוגי הפלדה המרכיבים את המטיל ויוצרים את הדוגמא. פלדה זו ידועה בשמות שונים: Pattern Welded Steel, Mechanical Damascus Steel, Laminated Steel וכו', הכל בהתאם לסוג החישול והפיתול הספציפי. פלדה זו פותחה לראשונה באגן הים התיכון במאה הרביעית לספירה ועדיין הנה פופולרית מאד. זו גם סוג הפלדה הדמשקאית המשמשת לייצור סכינים מודרניות בימינו.

        ב.        פלדה המבוססת על גלם שנוצר בכורית היתוך, ושבמהלך היתוכו נפרדו בו אזורים עשירי פחמן ואזורים דלי פחמן. חישול הגלם בטמפרטורה נמוכה יחסית שומרת על ההפרדה הזו וליטוש וצריבה של פני השטח מבליטים את ההבדלים בין האזורים השונים. פלדה זו ידועה בשמות שונים: True Damascus Steel, Watered Steel, Oriental Steel, Wootz וכיו"ב. פלדה זו פותחה במרכז אסיה במאה ה 12 והגיעה לשיא השימוש בה במאה ה 18 בהודו ובפרס. סוד ייצור הפלדה וחישולה נעלמו באמצע במאה ה 19 ורק לאחרונה הצליחו לחקותה. לפלדה זו שהגיעה לאירופה במאה ה -13 והילך ניתן במקור ובטעות השם פלדה דמשקאית. זיופים של פלדות דמשקאיות נעשו על ידי צריבת צורות על פני השטח של הפלדה. למיטב ידיעתי אין זה נהוג כיום. לשאלתך: חרבות סיניות עתיקות וטובות ייוצרו מ Pattern Welded Steel . גם היום יש ייצור חרבות סיניות בטכנולוגיה זו. (ירום ארצי).

בפרספקטיבה היסטורית, בדמשק לא ייצרו פלדות כלל. מניין השם? המגע הראשון של האירופים עם הפלדות המהוללות היה בתקופת מסעות הצלב באמת בדמשק וסביבותיה. דמשק עצמה היתה מרכז לסחר חליפין בסחורות מאירופה ומהמזרח, וכן היתה מרכז לייצור נשק- הרכבה של איבזור על להבי-ייבוא (כך עד ימינו למעשה). האירופים שהתפעלו מאיכות הפלדה לא שאלו הרבה וטבעו את המונח השגוי מיסודו. הפלדה הדמשקאית ה"אמיתית" מגיעה מהודו ומאירן ומבוססת על קיפול חוזר ונשנה של מטיל פלדה אחד עם יסודות נוספים. פלדה זו נקראת wootz ומרקמה קריסטלי. הפלדה המורכבת משני סוגי פלדה נפרדים (אפשר גם יותר) היוצרים תבנית דקורטיבית נקראת pattern-welded steel. הנפחים המנוסים יודעים לשלוט בדוגמה כרצונם. תהליך זה התפתח במקביל במזרח ובמערב- בצפון אירופה, בימי הביניים המוקדמים. הטכניקה של חישול שני סוגי פלדה נועדה מלכתחילה לחסוך בפלדה יקרה- על ידי חיבור חורפת פלדה איכותית דקה לגוף ברזל שנותן גמישות.

טכניקות להכנת פלדת "דמשק" נעלמו בסביבות 1700, לאחר שהמקורות העיקריים של עפרות מיוחדות הדרושות ליצורה התרוקנו. מקורות אלו הכילו כמויות של טונגסטן ואוונדיום אשר ממקורות אחרים קשה להשיגם. המסורת שבעל פה בהודו טוענת כי חתיכה קטנה של לבן או שחור המטיט (או wootz הישן) היו חייבים להיות נוכחים על מנת שהפרדה נאותה של ביסי הפלדה תתקיים.

באמצע ה -19 פותחו שיטות חדשות לייצור wootz על ידי פאבל פטרוביץ Anosov, שסירב לחשוף את הסוד של יצור הפלדה. שיטה נוספת של ייצור wootz, באמצעות הטכנולוגיה המודרנית, פותחה סביב 1980 על ידי ד"ר Sherby אולג ואח' באוניברסיטת סטנפורד והמעבדה הלאומית. למרות שלפלדה זה היתה תצורה אופייניית של מיקרוסיבים, הייתה מחלוקת האם היא יכולה להחשב ומאז לא נעשה ככל הידוע wootz בצורה הקלאסית.

לאחרונה, החוקר פיטר מ Paufler דרזדן University of Technology בגרמניה גילה עדויות של צינורות פחמן פלדה Wootz, אם כי זה שנוי במחלוקת.

במקור, הפלדה הזו התפתחה בגלל כורח מסויים, יוקר הפלדה האיכותית ביחד עם הקשיות המוגזמת שלה. הטכניקה של ייצור הפלדה הזו מתבססת על שיכוב ברזל רך עם פלדה קשה לסירוגין וחישול השכבות לכדי מטיל אחד מוצק תוך הקניית הצורה הרצוייה לכלי, שמתקבל לאחר הטיפול התרמי קשה וגמיש כאחד. תכונת לוואי לשיכוב היא ויזואלית-אסטתית ומהר מאד קהל הקונים למד לזהות את צורת הפלדה בעין. נפח מוכשר ידע לשלוט בדוגמה והתפתחו אופנות של דוגמאות מכוונות. כיום ערכה הוא בעיקר ויזואלי ולהוכחת השליטה בתהליך הייצור, שהוא קשה ומסובך. עד היום לא ניתן לעבד את חומר הגלם בצורה מכאנית, רק ביד ועובדה זו גורמת למחיר הרב. הנאמר לעיל מתייחס לפלדת-שכבות בריתוך-דוגמה (pattern welding). ישנה פלדה דמשקאית "אמיתית" שתהליך ייצורה שונה, אין בה שכבות אלא מבנה קריסטלי עדין (כמו פיקסלים בתמונה) שנוצר מתהליך הייצור שאף הוא ידני, ארוך ומסובך, במהלכו מבצעים קיפול חוזר ונשנה של חומר הגלם (בדומה לחלק מהתהליך בסוג הקודם) במטרה להביא לפיחמון אחיד של הפלדה ולסילוק המזהמים. פלדה זו נקראת ווץ (wootz).

בעוד שיטות אחרות ניתן להשתמש כיום, ידוע כי wootz נעשה קלאסית בcrucibles, למשל, על ידי יציקה בכור ההיתוך, שילוב של תערובת של ברזל יצוק או עפרות ברזל ופחם עם זכוכית מחוממים יחד. התוצאה היא תערובת של מזהמים מעורבבת עם זכוכית ו"כפתורים" של פלדה. כפתורים (עם טיפוסי פחמן בתוכן של 1.5%).

(חלקים מהערך באדיבות מר סער נודל, היסטוריון ואוצר אמנות).

דירוג משתמשים: 0 / 5

Star inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactive

על הסכין \ מאת מוטי לזר

משחר קיומו השתמש האדם בסכין ככלי חיתוך לשימושים רבים ומגוונים. הסכין היתה הכלי השני שיצר לעצמו האדם. הכלים הראשונים  שבהם  השתמש  היו כנראה  האבן או האלה.

סכינים היו חיונית להישרדות ולחיי היום יום: לצייד ולטיפול במזון בכלל, להגנה מחיות טרף,  כסיוע ליצירת מקום מחסה, ובשלב מאוחר יותר גם בחקלאות.

צורתה הקדומה ביותר של הסכין היתה - להב  מחודד העשוי מחתיכת אבן  צור חדה.

עם התפתחות האדם, התפתחו צרכים חדשים ושונים והסכין הותאמה לצרכים אלה. מה גם שהטכנולוגיה שהתפתחה במקביל אפשרה לעשות זאת.

בתחילה השתמש האדם כאמור בלהב צור חד שנמצא באקראי. לאחר מכן יצר להבים שהלכו והשתכללו. עם גילוי הנחושת, הברונזה והברזל עברו לשימוש בחומרים אלה.

היום רוב הסכינים עשויות פלדות עשירות פחמן, ופלדות אלחלד.

לחלק ניכר ממדינות העולם יש לי סכין הקשורה לתרבות וההיסטוריה שלהם. זוהי אחת הסיבות לכך שאיסוף סכינים  הופך לתחביב פופולרי יותר ויותר.

להלן אפרט חלק מהסכינים ששימשו או עדיין משמשות את האדם בארצות ואזורים שונים בעולם:

ביוון הקדומה נוצרו סכיני הקופיס, ברומי השתמשו הגלדיאטורים בחרב הקצרה- גלדיוס, בנפאל משתמשים בקוקרי המעוקלת והמפורסמת, הדהה משמשת את הבורמזים ובצפון תאילנד.

הקטאנה הואקזישי והטאנטו ביפן.

הקריס המפותל  באינדונזיה והאזור.

הקאטאר, האידה- קאטי, הפוולאר והפיצאנגאטי בהודו.

הפואקו והלואקו החדות בפינלנד וסקנדינביה.

הששקה קינדג'אל והקמה מהקווקז.

היאטאגן השמאשיר והקיליג' בטורקיה ופרס.

השבריה במזרח התיכון.

הנימצ'ה, הקומאיה והפיליסה משמשות בצפון אפריקה.

סכיני הבואי בארצות הברית וצפון אמריקה.

המאצ'טה פונאל ופאקון מדרום אמריקה.

האולו של  האינואיט בקוטב.

הדירק של  הסקוטים.

הנבאחה מספרד.

ועוד הרבה מאוד סכינים מארצות נוספות.

איכות הסכין תלויה בעיקר בסוג המתכת שממנה עשויה הלהב ואפשרויות החיסום שלה, וכן מהחומר שממנה עשויה הידית.

ככל שהפלדה שממנה מיוצרת הלהב קשה יותר, הסכין תשמור על חדות לאורך זמן רב יותר, ברם אולם, נתקשה להשחיז אותה לכשתתקהה.

הידית עשויה לעיתים מחומרים אקזוטיים המקנים לסכין  יוקרה וערך עיצובי וקישוטי, כגון: שנהב, חטי ניבתן, קרן קרנף, קרני אייל, עצם, עור כריש, ועורות טריגון קוצני עצים בעלי עצה קשה ובעלי מרקם מיוחד, ועוד.

הנדן, שומר על נושא הסכין שלא יפגע וכן על להב הסכין שלא תתקהה מפגיעה בלתי מכוונת בחומרים קשים.

סכינים שימשו ומשמשות עד היום בתרבויות ובחברות שונות כאחד מתכשיטי הגבר היחודיים והשימושיים.

עמותת אספני נשק קר אתנוגרפי והיסטורי בישראל
כתבו: ועד א.נ.ק.ה.

עמותת אספנים ישראלים ששמה לה למטרה לקדם את האספנות של נשק קר אתנוגרפי והיסטורי בישראל. למסד קשר בין אספנים בארץ ובחו"ל, להעמיק את הלימוד והמחקר בתחום זה ולעודד ולהדריך אספנים חדשים. ישראל יושבת על הגשר היבשתי המחבר את אסיה, אפריקה ואירופה ושולט על דרכי המסחר ביניהן. משחר ההיסטוריה היה אזור זה מוקד למאבקי כוח בין המעצמות השכנות : מהמאבק המתמשך בין מצרים וממלכות ארם-נהריים בימי קדם, דרך מאבקי האיסלאם והצלבנים וכלה במלחמות בין המעצמות האירופאיות עם האימפריה העותומנית.

המאבק בין מזרח ומערב על ההגמוניה וההשפעה באזור נמשך גם עד לשלהי המאה העשרים. המספר הגדול של החילות שצעדו פה והקרבות שהתחוללו באזור השאירו את רישומם במספר הגדול של מתעניינים בנושא כלי הנשק ובאיסופם. מקומה של ישראל בלב העולם האיסלאמי והעניין הרב באמנות האיסלאם השפיע רבות על אספנות הנשק.

על כן, מספר אוספים של נשק אסלאמי בישראל הם מהגדולים והמרשימים בעולם. העמותה נוסדה ב1980- בידי קומץ אספנים, מותיקי האספנים בארץ, במטרה לקדם את האספנות של נשק קר, להעמיק את המחקר והלימוד בתחום ולהדריך אספנים צעירים. בעמותה חברים היום למעלה ממאה אספנים. פעילות העמותה מגוונת מאד: מתקיימות פגישות קבועות בבית מלון במרכז הארץ בהן חולקים האספנים חידושים מתחום תחביבם. בפגישות אלו נערך יריד להחלפה, קניה ומכירה של פריטי אספנות, כולל מכירות פומביות של פריטים מיוחדים. בנוסף, מארחים חברי העמותה בני משפחה וידידים ליד שולחנות ערוכים לשמיעת הרצאות בתחום האספנות של נשק קר ותולדותיו ובתחומים דומים. העמותה מקיימת בקורים מאורגנים בבתי האספנים ובתערוכות מיוחדות. העמותה גם מקיימת קשרים עם אספנים בחו"ל ועם מוזיאונים בארץ וחבריה משאילים מאוספיהם לתצוגות בתערוכות המתקיימות במוזיאונים אלו.

העמותה פתוחה בפני כל ישראלי, המתעניין באספנות נשק קר ומעוניין ללמוד ולקדם את הנושא, אם הנך מתעניין בתחום זה כתוב/י אלינו וניצור עמך קשר.

ליצירת קשר עם העמותה ולהרשמה:

P.O.B 5103, Herzliya 4615002, Israel, This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it..

 

הטומהוק  (Tomahawk axe) – גרזן הילידים האמריקאים כתב: סער נודל, עריכה ותוספות סכינים למבינים הטומהוק המקורי שימש כנשק בלבד והיה עשוי מידית עץ שאליה חובר ראש מאבן. ישנם טומהוקים בעלי ראשים מעוגלים, טומהוקים דמויי-ביצה וישנם ראשים עם קצוות מחודדים. לכולם סיתתו במרכזם שני רכסים ניצבים שביניהם חריץ עמוק לחיבור הידית. את הידית היו קושרים למקומה בחבל או בגיד מבעל חיים ומדביקים בצמנט טבעי או בשרף מעורבב בפחם. האינדיאנים הילידים של אמריקה הצפונית (וגם במידת-מה, בדרומית) לא "גילו" את הברזל וחרשות מתכת התקיימה אצלם בהיקפים מצומצמים ביותר, בעיקר זהב ונחושת לתכשיטים ולצרכים טקסיים. כניסת לבני הפנים לאיזור הביאה איתה כידוע את הנשק החם, את הסוסים וגם את הברזל. בעת תהליך ההתיישבות וההתפשטות החדירו המתיישבים והסוחרים הלבנים מבחר סחורות של העולם הישן אל העולם החדש, לטובת סחר-חליפין בפרוות ובזהב. הסחורה המבוקשת ביותר ע"י האינדיאנים היתה כלי ברזל- סכינים, ראשי חץ וגרזנים. הטומהוק, ששימש נשק של כבוד אצל חלק נכבד משבטי צפון אמריקה, החליף במהלך המאות ה-17 וה-18 את ראש האבן שלו בראש ברזל ופלדה (לעתים רחוקות גם מפליז, בעיקר כמתנות לצ´יפים נחשבים). סוחרי הפרוות הביאו איתם ראשי גרזנים (כמובן רק ראשים, בגלל נפח ההובלה) מארצות מוצאם וכך ישנם הרבה סוגים של טומהוקים וקשה, אם בכלל, לסווג אותם לפי סימני-היכר קבועים. דווקא הסוג שהתפרסם בסרטי מערבונים, טומהוק "מקטרת השלום" (כאשר צד אחד גרזן וצד שני מקטרת), נחשב לנדיר-יחסית ופחות שימושי. הסוג הנפוץ יותר היה טומהוק בעל ראש תקיפה דו-תכליתי: להב חיתוך עם מקור ניקוב ממולו (spike-axe). המימדים, במפתיע, קטנים-יחסית בגלל שתי סיבות: ראשית הסוחרים השתדלו לקנות ראשים קטנים ככל האפשר כדי שיוכלו להגדיל את הכמות ובהכרח את כוח הקניה שלהם. שנית, טומהוק הוא כלי לחימה ועליו להיות קל יחסית לטובת יעילות בשדה הקרב. ראש כבד הוא איטי בהנפה וגם יותר מעייף בשימוש ממושך. מעבר לזה אופי הציוד הכללי של האינדיאנים הוא קל. יוצא מכך, שרוחב הלהבים היו קטנים ולא עלו על 7-5 ס"מ. יוצא-מן-הכלל לעניין זה היה "גרזן הקרב של מיסורי" שיש לו להב חד-צידי גדול ורחב כדי 12-13 ס"מ ולרוב מנוקב בו חור דמוי לב כעיטור. כל מי שראה את הסרט "הפטריוט" זוכר בוודאי את הטומהוק הפנטסטי ששימש את מל גיבסון נאמנה. זהו שיחזור תקופתי נאמן. עובדה פחות ידועה, שכל המתיישבים ב"חזית" (קו החדירה ללב היבשת שזחל צפונה ומערבה, החל מסוף המאה ה-17 וביתר-שאת מאמצע המאה ה-18) חיבבו את השימוש בטומהוקים ובגרזנים אישיים אחרים שנקראו "גרזני חגורה" ונישאו כל היום בחגורה כחלק ממערך כלי העבודה והנשק של המתיישב. למעשה, חלק ניכר מהטומהוקים האיכותיים והמעוטרים היו בכלל בשימוש לבנים ולא בשימוש אינדיאני. אספנות טומהוקים בארה"ב מתגלמת בסכומי עתק המשולמים עבור כל גרזן שמוצאו ודאי ואותנטי. גרזני-מקטרת עם עיטורי כסף זוכים לסכומים ממש דמיוניים (היקר ביותר עד כה למיטב ידיעתי נמכר עבור $55,000) ולפיכך יש גם הרבה זיופים וגם רפליקות. המשיכו לאסוף סכינים וגרזנים. מידע נוסף בוקיפדיה. בסכינים למבינים תוכלו למצוא גרזנים טומהוק, תחת קטגוריית הגרזנים שלנו.

החיפוש אחרי סכין ההישרדות האולטימטיבית

בר גרילס, "השורד האולטימטיבי",  אמר פעם אחד: "בכל מצב קיצוני סכין היא פרט בעל ערך עליון.  ולא חשוב על איזה סכין מדובר - הסכין הטובה ביותר היא זאת שנמצאת אתכם באותו רגע".

לז סטראוד, האיש השורד, שמשלב את מהות ההישרדות וחשיבה יצירתית יחד עם חברת קמיליוס,  ועיצב מוצרי הישרדות אמיתיים וסכיני הישרדות קשוחים בצורה שלא תאמן דיבר על "האומץ והתושיה לשרוד".

באופן גס ביותר אפשר לחלק כל מצב קיצון לשתי גרסאות: האופציה הראשונה הינה התמודדות אחד-על-אחד עם הטבע הפראי (בתור אופציה יותר מתונה ניתן לקחת צייד או טיולים רגליים במקומות מרוחקים מציביליזציה מרחק של יומיים או יותר).

האופציה השנייה, שלכאורה כמעט מנוגדת לראשונה אך דומה לה ביותר ברמת העצימות, הינה מגוון של מצבים קטסטרופלים שקשורים לשטח עירוני/אורבני עם אסונות מעשה יד אדם וסכסוכים המביאים את ההשרדות למצבי קיצון.

בכל אחת מסיטואציות אלה, הסביבה והאתגרים שהוצבו מולכם ומול הסכין שבחרתם הינם שונים בתכלית, לכן במאמר זה נתייחס לתסריט ה"קלסי" יותר, אם כי כל המצבים המתוארים יכולים להיות רלוונטיים לעקרונות של תכנון ואסטרטגיה הנזכרים במאמר.

דרישות לסכין שתשמש אותך הצייד, המטייל, התרמילאי, או השורד (Bushcraft Knife) - סכין לטיולים בטבע ולהישרדות צריכה להיות ורסטילית מספיק כדי לבצע מגוון של פעולות שונות:

לחתוך ענפים או שרכים לשימוש לבניית מחסות או להדלקת אש, לשמש ככלי צייד ולאחר מכן לפשוט ולחתוך עור בשר צייד או מאכל, לשמש ככלי חיתוך או חפירה לכל שימוש אחר לו תזדקקו להכין אוכל. כמו כן, רצוי שהסכין תתאים גם לעבודות גסות פחות עם עץ או עור, למשל ייצור כלי עזר או תיקון בגדים שיאפשרו לכם לחיות באופן נוח.

טיפ: זכרו - אתם טובים בדיוק כמו הסכין שבידכם

(You are only as sharp as your knife)

הסכין שלכם היא כלי כה משמעותי בציוד ההשרדות, לכן אתם חייבים לשמור אותה חדה ומוכנה לשימוש. אל תזיקו לסכין בשימוש לא נכון, לעולם אל תטילו אותה לתוך גזעי עצים או תתחבו אותה לתוך אדמה מה שיכול לשבור את קצה הלהב, החלק החשוב בסכין. שמרו עליה נקייה, ואם אינכם מתכוונים להשתמש בה בקרוב, משומנת בשמן לא חומצי (למשל לא WD-40) ובנדן שלה.

כאשר אתם מטיילים בשטח מיוער או קשה למעבר, אמצו לכם מנהג לבדוק את הסכין. בדיקה זו צריכה להיהפך לרפלקס אוטומטי, במיוחד אחרי התנסות בשטח קשה למעבר. בדיקה של כל הכיסים וכל החפצים צריכה להפוך לטבע שני.

לכל מרכיב של סכין הישרדות או מחנאות יש חשיבות רבה לאלמנטים הבאים:

• לגבי הלהב – חשובים חוסן ויציבות (רצוי להב קבוע ששדרתו עוברת דרך חלק ניכר מהניצב או Full Tang), יכולת להתמודד עם שחיקה והתנגדות לקורוזיה.

• לסכין כזאת אין צורת להב קבועה אולם תצורה קלאסית לשימוש כללי רצויה: היא חייבת לאפשר שימוש כללי של סכין ולשמש גם בתור כלי נשק.

• הפרט שאולי הוא החשוב ביותר- זה הניצב/ידית. הדרישות הן פשוטות ביותר: עמידות והתנגדות להחלקה וגארד טוב (המפריד בין הלהב לניצב) שימנע פציעה ואמינות. רצוי גם שהניצב יהווה חלק אחד שלם והלהב יעבור בו כמעט עד סופו. ריפודים ותוספות עלולים להתקלף ולפעול במהלך שימוש אינטנסיבי. כמובן שהניצב חייב להיות נוח לאחיזה, ל"שבת טוב" ביד, אפילו כשהיא רטובה או מלוכלכת ולאפשר עבודה ממושכת ללא הופעת שלפוחיות מדממות על כפות הידיים.

• יש מומחי הישרדות שטוענים כי הניצב צריך גם להתאים לחיבור למוט ארוך, מה שהופך פוטנציאלית את הסכין לכידון. יש אסכולות לכאן ולכאן.

• מצד שני, לא צריך לרדוף אחרי מוצרים עם שקעים מוגדרים מראש למיקום האצבעות. כל פעולה ספציפית עם הסכין דורשת אחיזה משלה. הניצב צריך להתאים לכף היד שלך ולהיות נוחה לך אישית – יש לנסות את הסכין בבית ולראות שהיא הכלי הנוח לכם – הדבר נכון ביחס לכל ציוד הישרדות שתחו איתכם – לא כדאי שהניסיון הראשון יהיה בטח. ניתן לצאת מנקודת הנחה שבמצב קיצון תצטרכו לעבוד עם הסכין כמה שעות ללא הפסקה קחו את זה בחשבון.

• החומר שממנו הניצב עשוי נתון לבחירה - זה יכול להיות עץ, פלדה עם חספוס שתמנע החלקה (אם אין לך בתכניות להגיע למקומות עם טמפרטורות הרבה מתחת לאפס), או חומר פולימרי יצוק כלשהו.

• ניצבים מעץ עוברים כיום תהליכים ועיבודים שונים, אבל עדיין עם הזמן נרטבים וסופגים לחות לכן כדאי להקפיד כי העץ מאיכות טובה. הדבר היחיד שלא מומלץ בעליל זה ניצב בצורת שרוך מלופף סביב. מאמץ הכי קטן, החלקה של ניצב בכף היד תוצאתה קילוף עור וכפות ידיים "שנשרפות".

• היום בכל מקום ניתן למצוא מולטיטולים שונים – זיכרו כי ביחס לצרכי השורד מדובר בכלי עזר בלבד ולא בכלי העיקרי – ניתן לוותר כל מולטיטול – לא ניתן לוותר על סכין טובה עם להב קבוע. אם הבאתם מולטיטול או אולר שווצרי כדאי להקפיד כי יהיו בהן מסור ופלייר נוח.

לסכינים למבינים של מבחר של סכיני הישרדות ושטח ורסטיליות (רב שימושיות). אנחנו בסכינים למבינים הכנו לכם מבחר של סכיני הישרדות וסכינים טקטיות שישמשו גם כסכיני הישרדות. הסתכלו בלינקים, קראו נתונים ותחליטו מהי הסכין שתרצו לידכם בבוא היום:

סכין ההישרדות של לז סטראוד, מהדגם האולטימטיבי 'הר' היא אחת מסדרת סכיני ומחטבי הישרדות מדהימים של קמיליוס. היא מגיע עם אביזרי הישרדות בערכה הכוללת מרל אש פרוצרציום, פנס, מיתר לחילוץ והצלה ומראת איתות, הכל בנרתיק נוח בצבעי חילוץ והצלה. הסדרה מכילה מחטבים וסכינים של קמיליוס שיועדו ביסודם להישרדות ובושקרפט ומתאימים לכל מטלה שתפילו לחיכם. מומלץ!

הקונדור רודן הינה סכין הישרדות מעולה, עם טאנג (שדרה) המגיעה עד סוף הידית היצוקה, הרודן היא כלי מעולה ויעיל שיחזיק בכל מצב הישרדותי, עם נרתיק עור פרה קלאסי שחובק את הסכין לכל אורכה שלא תיפול, הרודן היא כלי מעולה ומוכח (ראו סרטונים) ובל יחס עלות תועלת מעולה.

הסולובולו של קונדור, הינה סכין הישרדות מעולה לכל מצב הישרדותי אפשרי, עם עובי של 5 מ"מ ולהב באורך של מעל 20 ס"מ היפייפה הזו תעמוד לצידכם בכל צרה שעלולה לקרות בדרככם.

סכין הבואי המדהימה בעלת התצורה הוורסטילית המונסטוקר של קונדור, גם היא יכולה לשמש אתכם בכל מצב הישרדותי וככלי עיקרי לשטח, אותה אפשר ללוות בכל קטן יותר לפעולות עדינות כמו אחת הסכינים מסדרת הבושסלור או המיני בושסלור של קונדור, סכינים שיעשו על מה שתרצו.

קונדור טולוזה (TOLOZA) - סכין טקטית הזאת נקראת על שם סמל סמואל גונזלס טולוזה, חייל צבא סלבדור, שהשתתף במשימות שונות באירק ושם נקלע למצב של קרב פנים מול פנים נגד כוחות האויב, כאשר כבר לא נשאר תחמושת, וחבריו שכבו פצועים. טולוזה לא רק החזיק מעמד עד להגעת כוחות חילוץ, אלה השאיר אחריו 3 מחבלים בזירת הקרב. סכין מסיבית ובנויה היטב, מפלדה איכותית (1075 High Carbon) ובעלת כל הנתונים להיות סכין הישרדות אמינה ביותר שהיתה לך.

במאמר זה נגענו רק בקצה הקרחון הנקרא "הכנת ציוד הישרדות", אם ברצונך להרחיב בנושא זה, אתה מוזמן  לקרוא את המאמר כל "ציוד הישרדות".

סכין הנוואחה

כתב: סער נודל

סכין מתקפלת שמוצאה מספרד ומהווה סמל לאומי. הנוואחה (בספרדית: סכין, תער) התפתחה ככל הנראה במהלך המאה ה-18 והפכה במהרה לנשק הסתרה מבוקש בידי בני כל המעמדות, אם כי היא מזוהה מאוד עם מלחים וצוענים.

סכין מתקפלת שמוצאה מספרד ומהווה סמל לאומי. הנוואחה (בספרדית: סכין, תער) התפתחה ככל הנראה במהלך המאה ה-18 והפכה במהרה לנשק הסתרה מבוקש בידי בני כל המעמדות, אם כי היא מזוהה מאוד עם מלחים וצוענים. הסכין מאופיינת בפרופיל צר וארוך, מידות להב של 30, 40, 50 ס"מ ואף יותר אינן חריגות. הידית תמיד מעוקלת קלות כלפי מטה ומקנה אחיזה טבעית ונוחה. הסכין כמעט תמיד מעוטרת ונעשתה מחומרים משובחים ויקרים, לעיתים הלהב עצמו מעוטר בחריתה ובמילוי צבוע. מנגנון הנעילה שלה ייחודי � לבית הציר שבקצה הקרוב של הלהב יש שיניים בהיקפו, מעליהן מותקן קפיץ פלדה שטוח עם חור תואם. פתיחה מהירה של הלהב יוצרת, בגלל חיכוך השיניים בחריץ, רעש מכאני-אופייני שמכריז על בעליו ונקרא בספרדית la carraca. השן האחרונה זוויתית ונועלת את הלהב במצב פתוח. הנעילה משתחררת בעזרת לשונית מתכת קטנה שמחוברת בציר א-סימטרי לקפיץ, לחיצה על הלשונית לכיוון הלהב מרימה את הקפיץ ואז ניתן לקפל את הלהב. וריאציה של המנגנון מופעלת בעזרת טבעת שמחוברת לקפיץ במקום לשונית, אותה מושכים באצבע היד האוחזת כשהיא ממוקמת בין האגודל לאצבע היד הנגדית שיוצרת לחץ נגדי בו-זמני על גב הלהב ועל הידית (ישראלים ייזכרו באולר הגדול מתוצרת OKAPI שנעזר במנגנון-טבעת זהה והיה פופולארי מאד בארץ בשנות ה-70).

בפולקלור הספרדי הנוואחה שימשה ללחימה, לנקמה ואף לדו-קרב מאורגן. רעש הפתיחה, על פי הפולקלור, גרם לעוברי אורח תמימים "להשתחרר" מכספם במהירות באישון לילה, אבל גם לפעמים סייע להם להיחלץ ממצב מסוכן ללא שפיכות דמים. הנוואחה נפוצה בכל ספרד ובחוף הים-תיכוני של צרפת. ביקוש גבוה שלה גרם לייצור מוגבר גם בצרפת, כשלעיתים הלהבים הצרפתים נחתמו בשם TOLEDO על מנת למכור אותם ביתר קלות בשוק הספרדי. הסכין מיוצרת ללא שינוי עד עצם היום הזה, מחומרים מסורתיים ומחומרים מודרניים כאחד ומהווה מתנה מכובדת בספרד ובארצות ההשפעה הספרדית.

דגמים של נאווחה:

אלבסט, סכין דומה שמקורה בעיר ALBACETE (בדרום-מזרח ספרד) ומתייחדת בלהב רחב ודמוי להב bowie, הידית מכופפת בחדות כלפי מטה בשליש האחורי שלה.

נוואחה ללא נעילה, עם קפיץ-גב בדומה לאולר.

נוואחה חקלאית עם להב מעוקל מאד קדימה בדומה למגל, נפוצה בעיקר במקסיקו.

נוואחה מיניאטורית (גם גודל של אולר כיס מקובל נחשב כאן למיניאטורי).

בשווקי ישראל ובחנויות העתיקות ניתן למצוא נוואחה באופן אקראי; כמות מסוימת נמצאת באוספים פרטיים. שתי סכינים גדולות ומעוטרות מוצגות, נכון לכתיבת שורות אלו, בתערוכת "הפיראטים, הדגל והגולגולת" שבמוזיאון הימי הלאומי בחיפה, ביחד עם כלי נשק נדירים נוספים שקשורים בתרבות הימית.

סער נודל, אוצר והיסטוריון.

אתר סכינים למבינים

knive.co.il

אולר

אולר הוא סכין שהלהב שלה מתקפל. לאולר יש להב אחד או יותר, שמותאם לנשיאה בכיס או לתליה על הכיס או החגורה עם קליפס. אורך להבי האולר יכולים לנוע בין ס"מ בודד ועד 40 ס"מ; אורך להב טיפוסי הוא בין 5-15 ס"מ.

אולרים הם כלים רב שימושיים, וניתן להשתמש בהם למטרות רבות, כגון חילוץ וחיתוךרצועות, פתיחת ארגזים, חיתוך מזון, פתיחת מעטפות, חיתוך חבלים, ואף ככלי להגנה עצמית במקרי חרום. רבים מהאולרים בעלי יותר מלהב אחד, בנוסף לסכין (אולר שוויצרי) מכילים גם כלים אחרים כגון פצירה, מברג, מספריים, פותחן בקבוקים ופחיות, חולץ פקקים, פצירה וגאג'טים נוספים כיד הדימיון הטובה על היצרן.

בדומה לסכין, אולר הוא לרוב מכשיר המותר לנשיאה מבחינה חוקית, אך קיימות מגבלות שונות על השימוש בו במדינות שונות בעולם, מכיוון שהוא עלול לשמש ככלי נשק מסוכן. בישראל, נשיאה של אולר שאינו ננעל, נחשבת נשיאה כשרה ועל כן חוקית, החזקתו של אולר עם להב שאורכו מעל 10 ס"מ או עם להב ננעל נחשבת בלתי כשרה על פי החוק. נשיאת כלי להב מכל סוג במוסדות חינוך הינה אסורה.

מהי שברייה?

כתב: עמר יעבץ, אתר סכינים למבינים

שברייה היא סכין בדואית או ערבית העשויה בעבודת יד. הסכינים הרציניות יותר יהיו עם חותמת של המשפחה/חמולה על הלהב. השברייה נחשבת בדרך כלל לסכין משפחתית ובני המשפחה נושאים אותן בגוואה (על השברייה מוטבע סמל של המשפחה) והוא מוערך על ידי אספנים.

תכופות, ידית סכין השברייה ונדנו עשויים כסף ומעוטרים בעבודת יד. בשבריות מסוימות אף נעשה שימוש בזהב. כיום, ניתן למצוא שבריות המיועדות לתיירים. באזורים אתניים מתאימים ובשווקים של העיר העתיקה בירושלים, בירדן ובמרוקו נמכרות שבריות דרך קבע.

לרוב, נדנה של השברייה מעוקל בסופו והלהב עצמו איננו מחושל באופן מקצועי במקרים רבים היא עשוייה מפלדת פחמן. שמו של סכין זה לקוח מערבית ומשמעותו היא פגיון, או לחלופין, המרחק בין הזרת לאגודל ביד האדם, שיבר. זאת, כיוון שזהו אורכה של השברייה הטיפוסית (כ-11 ס"מ – 20 ס"מ).

למעשה, ככל הנראה, מקורה של יחידת המידה היא דווקא בשברייה, כיוון שלעתים הייתה השברייה הכלי היחיד בהישג ידם של הבדואים, כשהיה צורך למדוד אורך..

השברייה מאופיינת בצורה הבאה:

ניצב: קצה הניצב מעט מעוגל ובולט יותר. השאר צר ודק יותר

הנדן: הנדן פחות או יותר בצורת הלהב. ישר משני צידי הלהב ומהצד התחתון כ-3 ס"מ לאחר החוד עולה כלפי מעלה באלכסון לכיוון שמאל בקו כמעט ישר.

פעמים רבות ישנם עיטורים על הנדן ולפעמים אף משובצות בו אבנים יקרות או יקרות פחות (בשבריות הזולות יותר תמצו זרקונים או חתיכות זכוכית או פלסטיק במקום אבנים יקרות).

להב: הלהב לרוב עשוי מפלדות פחמן באיכות ירודה ומחליד בקלות, פעמים ממסורים ישנים או מפלדות קפיצים (דווקא בין אלו ניתן להגיע לאיכות מעולנ של עיבוד בתנאים הנכונים). הלהב ברוב המקרים אינו עולה על 2.5 ס"מ בעובי, ברוב המקרים דק יותר. תצורת הלב מאפשרת השחזה קלה יחסית, ובמקביל אחזקת החוד אינה טובה במיוחד. כמובן שיש שבריות מפלדות איכותיות כולל WOOTZ ופלדות דמשק, כמובן המחירים בהתאם.

עיבודים חדשים: המוח היהודי

ספיידרקו (Spyderco) היפאנית, המפתחת סכינים על בסיס עיצובים של מעצבים יחידים (גיא רפאלי עם הווריאור (Warrior) מפלדת ה-H1 ואחרים), פיתחה את סכין הספיידרקו שבריה.

הסכין מדהימה ועשויה מפלדת VG-10. אני עצמי מחזיק בשני ספיידרקו שברייה שתוכננה על ידי אדוארד ברדיצ'אנסקי ז"ל, איש יקר ומוכשר שהיה חבר בא.נ.ק.ה ונהרג בצפון השומרון בפיגוע בתאריך 7.8.1999.

אדוארד שגם עיצב את ה-Spydercard  (שגם בו אני מחזיק), עיצב את אחד הלהבים האתניים הראשונים שפורסמו על ידי ספיידרקו. 

סאל גלסר "ראש גדול" בספיידרקו תיאר את המעצב אדוארד ברדצ'יאנסקי כבעל "עין טובה וידיים של קסם" בעיצוב סכינים. למרבה הצער, מר ברדיצ'אנסקי נהרג כאמור באופן טרגי בפיגוע טרור בגדה המערבית שבועיים (7.8.99) בלבד לפני שעיצוביו היו אמורים להשתחרר.

הוא זוהה על ידי כך שנמצאו בכיסו אבות טיפוס של השברייה (Shabria) והספיידרקרד (Spydercard) שהיו ברשותו. האש שכילתה את גופו ואת הרכב לא פגעה בסכינים שעיצב. הרעיון הבסיסי של הספיידרקרד היה להכנס לחיים של אלה שחיים בעידן המודרני. המודל שווק על ידי חברת ספיידרקו בירד הסינית, חברת Spin-off בבעלות ספיידרקו, אשר מטרתה למכור דגמי ספיידרקו במיתוג נמוך יותר ובמחירים נוחים יותר מאחר ואינה משתמשת בפלדה המדהימה של ספיידרקו (VG10) אלא בפלדה סינית איכותית אחרת (8Cr13MoV) המהווה שדרוג של ה-AUS-8.

השברייה זמינה בלהב חלק ומשונן או קומבו. ידית סיבי פחמן עם ברגים.

מדובר על דגם שיצורו הופסק ואינו זמין למכירה רגילה אלא ממלאים פרטיים בלבד.